אחות בבית המלך

הרבנית אורידה הצדקת, שהלכה מעמנו לפני חג סוכות, היתה מתוקנת במידות ודעות והליכותיה ופעולותיה היו “הליכות אלי מלכי בקודש” – לכבוד מלכי בקודש קודשא בריך הוא ושכינתיה. נביא לפניכם מעט מן ההקפדות והמעשים המיוחדים שהצטיינה בהם (לפי סדר א-ב), מלוקט לזכרה מבנה כלתה ושאר קרובי המשפחה הי”ו. והלוואי ונזכה לקחת אתנו צידה ללמוד ממעשיה הגדולים וללכת בדרכיהן כי הן מקור חיים אמיתי!

אמן – הרבנית ע”ה היתה מקפידה מאד בעניית אמנים, תמיד בקשה מבני ביתה ילדיה ונכדיה שיברכו בקול רם, והיתה שמחה בסעודת אמנים שערכו בביתה. גם בברכת המזון וברכות השחר השתדלה שיהיה מי שיוכל לענות אמן אחריה.

ברכות – ברכותיה היו לאט ובכוונה, כל מלה כמונה מעות. הגאון רבי יצחק ברדא שליט”א סיפר שעוד בצעירותו כששמע אותה מברכת לאט וברור ומפרידה בין הדבקים, עשה ק”ו אם אשה מקפידה כך כמו ת”ח אז… ואמר שבזכותה התחזק בזה. וכן הייתה מאריכה מעט בשם ה' ובשם אלוקים כדי לכוון. והיתה מרבה לברך את הסובבים אותה ילדיה ונכדיה וגם בני משפחתה המורחבת, ותמיד הקפידה להזכיר “בתוך כלל ישראל”. גם ביומה האחרון כשבא לבקרה אחיינה הרה”ג רבי צמח שליט”א והיתה כבר חלשה וקשה עליה הדיבור, לפני צאתו ברכה בברכה המסורתית בערבית שתרגומה “הלוואי שנה הבאה טובה מזו”.

גמילות חסדים – היתה מקפידה ומשתדלת לגמול חסדים בגופה ובממונה בכל זמן וגיל. גם שהתבגרה והיתה חלשה וחולנית, תמיד עזרה בעצה בידע ובכל מה שיכולה היתה לתת מכל הלב ובשמחה. גם ביומה האחרון בביה”ח, שכמעט ולא הצליחה לדבר, התאמצה לבקש שיקראו לרופא עבור האשה מהמיטה הסמוכה הקוראת לעזרה. סיפר אחד מבחורי הישיבה, שבהיותו בשנה הראשונה בישיבה, נסע לבעלה יבלח”ט ר' אליהו ענקרי במוצאי כיפור (כפי שפורסם שברכותיו מתקבלות במוצאי כיפור ורבים באים אליו). אותו בחור הגיע בשעה מאוחרת לאחר שהרב כבר הלך לישון, ולא ידע כיצד לחזור הביתה. הרבנית אורידה ירדה ועלתה בנסיון למצוא עבורו דרך כיצד לחזור לישיבה, עד שלבסוף שילמה מכספה עבור מונית על מנת שיגיע במהירות וללא סיבוכים.

דאגה ומסירות – דאגה לבני המשפחה ואף לקרוביה הרחוקים יותר. תמיד כששמעה שאחד מאחייניה נסע לאסוף כסף עבור הישיבה, היתה מתפללת לשלומו ולהצלחת המשימה. וכן אם מישהו חש שלא בטוב, נתנה עצה טובה או תרופת סבתא יעילה. סיפר מרן ראש הישיבה שליט”א שכשנפל והיה מאושפז בביה”ח ואח”כ בבית לוינשטיין לשיקום (לתפ”ץ), ישבה דודתו הרבנית אורידה לצדו ימים ולילות ולא משה ממיטתו לסומכו ולסעדו במסירות גדולה בכל אשר יצטרך. ובזכות החסד הזה זכתה לילדים, לאחר שהיתה עקרה שנים רבות.

הכרת הטוב – מספרת קרובת משפחה: “לפני כשנתיים, התקשרה אלי כשבוע לפני ר”ה, נדהמתי לשמוע את קולה ושאלתי לשלומה ובמה זכיתי? היא ענתה רציתי לבקש ממך מחילה! ממני לא יתכן, אין על מה, אך היא בשויון נפש ובענוה ענתה לפני שנתיים שלחת לי הזמנה לחתונה, וכתבת לי הקדשה אישית מרגשת, ולא התקשרתי להגיד לך תודה רבה!”. עוד מספרת אחייניתה הרבנית א. ברדה תחי' לפני כשלושים וחמש שנה רכשנו עבורה ארון בגדים קטן להולדת הילדים שיחי', וכבר הספקנו לשכוח ממנו. לפני כחודש, שלחה לנו מעטפה ובה שרשרת זהב וכתבה תודה רבה על כל הטובות שעשית לנו וציינה לדוגמא את ארון הבגדים!

ותרנות – הרבנית היתה מן הנעלבים ואינם עולבים, תמיד סבלנית ותרנית מוחלת על עלבונה ואינה מקפידה. גם בסוף ימיה שמעו אותה בני משפחתה חוזרת ואומרת “אני מוחלת וסולחת לכל עמ”י”.

זריזות – מעולם לא רצתה להטריח אחרים בשבילה, תמיד רצתה לעשות הכל בעצמה, גם בסוף ימיה כשחלתה והיה לה קושי בתפקוד, לא הסכימה כלל לקבל עזרה מנכרים (עובדת זרה), ואמרה הרי אנו מתפללים שלא נצטרך זה לזה ולא לעם אחר. וגם במשפחה היתה נעזרת רק במינימום ההכרחי.

חכמה – היתה תלמידה חכמה בכל מהותה, ידעה ספר והלכות והקפידה בהן. אך גם חכמת חיים היתה לה ואהבת הזולת, הקשיבה והתענינה והעניקה עצה ותבונה ובעיקר השתמשה בסייג לחכמה שתיקה.

יראת שמים – “אשה  יראת ה' היא תתהלל”, יותר מכל הקפידה על קיום המצוות באהבה בדקדוק ובשמחה. היתה מקפידה להמליח הבשר בביתה, ולא סמכה על שום כשרות, והקפידה לשאול על כל סירכא ושאלה קלה שבקלות את אחיינה הגאון רבי רחמים מאזוז שליט”א, והחמירה בכל ענין. גם ביום כפור האחרון, לא הסכימה לאכול עד שרב בית החולים הגיע וזרז אותה שזה תפקידה וחייבת בכך, ורק אז נחה דעתה. הקפידה מאד בעניני גזל וריבית, וכל הלוואה קטנה שלקחה, או מצרך שלקחה, מיד היתה מזדרזת להחזיר והייתה אומרת שאביה זצ”ל היה מקפיד על כך מאד.

כבוד הזולת – התייחסה לכל אדם באשר הוא כגדול כקטון, ותמיד היתה שואלת בשלום כל מי שבא, אומרת מלה טובה מתענינת מחייכת ומשרה אוירה טובה ונעימה במחיצתה. נכדותיה מספרות שפעמים היו מספרים לה בשורה טובה, ואח”כ בא מישהו אחר וסיפר אותה הבשורה, ואפילו 3 פעמים, ולא היה ניכר ששמעה זאת כלל. לכל אחת התייחסה כאילו זו הפעם הראשונה ששומעת, ויהי לפלא! וכן הקשיבה בקשב רב בלי להכנס לדברי השני ולהביע דעה, ורק אחרי שגמר לדבר השתתפה ואמרה דבריה. גם פעמים רבות השתדלה להתקשר ולשמח את בעלת השמחה על אף מרחק השנים והקשר הדל. אצלה רחוק מן העין לא היה רחוק מן הלב.

לשון נקיה – כל מלה יצאה מפיה כמו פנינה נקיה טהורה מלוטשת וזוהרת. חשבה לפני כל דבור לבל יצאו מפיה לשה”ר ורכילות כמובן, אך לא פחות הקפידה על הזהירות ב”ברית כרותה לשפתיים”. גם בימיה האחרונים כשנשאלה לשלומה והמצב היה כבר… אמרה “המצב טוב” בלשון סגי נהור. בשעותיה האחרונות אמרה שהיא סיימה והיא כבר בעולם האמת. בני משפחתה חששו היתכן? הרי מעולם לא הוציאה מלה שאינה טובה, אך למפרע ראו שהרגישה כי הגיעה שעתה.

ענוה – הפשטות והענוה שלה היו לשם דבר. מעולם לא ביקשה דבר לעצמה, רק הצריך לכבוד ה'. בטלה דעתה מפני הגדולים ממנה, שאלה והתייעצה אף עם הקטנים ממנה והתייחסה ברצינות וכבוד למה שאמרו. ולמרות שהיתה ממשפחה מיוחסת לא החזיקה טובה לעצמה.

פירות – בית אבא היה עבורה הכל, ולכן שמרה וטפחה כל מנהג נפלא. הקפידה לשמור כל פרי חדש שהגיע כדי לברך עליו שהחיינו לכבוד שבת קודש. וכן אם ראתה פרי שהרקיב, השתדלה למצוא בו פינה טובה ולהצילו, לברך עליו ושיענו אמן על הברכה ובכך להביא לתיקונו.

צדקה – הרבתה בצדקה, תמיד נתנה ביד רחבה ובלב שמח לקופת הישיבה וכן לקופת רבי מאיר בעל הנס, וכן אם שמעה על חולה הזקוק או דבר מצוה אחר מיהרה להשתתף ולזכות במצוה חשובה זו.

צניעות – צניעות היא אבן הבוחן של בת ישראל, ועליה זה ניכר בכל: צניעות בדיבור, צניעות בלבוש, צניעות במעשים. דיבורה היה בנחת ובשקט, גם בתוך ביתה מעולם לא הרימה קולה, דבורה זך ונקי, והצניעה מעשיה הטובים כ”כ עד שהיינו צריכים לאסוף זעיר פה וזעיר שם מבני המשפחה ועדין רב הנסתר על הנגלה.

קריאת שמע – הקפידה מאד לכוון בפסוק ראשון של קריאת שמע, שכידוע שאם לא כוון לא יצא. בליל כפור בביה”ח על מיטת חוליה בימיה האחרונים, היא בקשה שוב ושוב 4 פעמים מבת המשפחה א. כהן ששהתה לידה. חזרי לי על הפסוק שוב כי לא הצלחתי לכוון! (בין פעם לפעם בקשה לקרוא עמה פרק תהלים כדי שיהיה הפסק כפי שנפסק בהלכה).

שידוכים – סיפר הגאון רבי יצחק ברדא שליט”א שלפני חתונתו כשהוצעה הצעת שידוך לאחיינתה רעייתו הרבנית ברדא שתחי', לא הססה הרבנית אורידה ז”ל ונסעה עד טבריה, כדי לברר הדק היטב היטב הדק בביהכ”נ שמתפלל, במקום לימודו, וכן מה מעשיו בין הבריות, וזה היה המדד לבחירה נכונה עבורה. והוסיף הרב ברדא זה היה לי מודל לחקוי בבחירת חתניי שיחי'. עוד מספרת הרבנית ברדא שתחי' שלקראת חתונתה השקיעה הרבנית מעצמה טרחה נסעה ודאגה לכל הקניות והארגונים, והכל בלב מלא שמחה אכפתיות אהבה ועזרה ללא גבול ותמורה, הכל לשם שמים!

תענית דיבור ותהלים – הרבתה בימי חייה לערוך תעניות דיבור בשבת וכן הרבתה בקריאת תהלים. וכידוע ערכם הרב של מזמורי התהלים המצילים מכל צרות רעות ובודאי זכות תפילותיה וצדקתה יעמדו לה ולבני ביתה עד ביאת גואל צדק במהרה. תהי נפשה צרורה בצרור החיים.

———————————————————————————————————————
“עוד נעשה בית ספר שבו כל התלמידות תכסינה ראשן”
סיפור קצר המראה על שאיפותיה הטהורות והזכות שזכו להתקיים והיא שותפה להם בעקיפין, מספרת קרובת משפחתה:
בהיותי כבת 10, מפעם לפעם היה לוקח אותי הדוד ר' אליהו שליט”א לביקור בביתו. באחת הפעמים ספרתי לרבנית ע”ה שלועגים לנו בביה”ס על כסוי הראש בתפלה, ובכיתה מסוימת מורה אפילו העזה להוריד לי את הכסוי …
היינו ללעג וקלס, ואף על פי כן היינו נחושות בדרכנו דרך האמת (ההשפעה בביתנו עברה דרך הלב וכמעט ללא מלים, לא הכריחו, פשוט רצינו להדמות לאמותינו הקדושות, והלוואי ונזכה גם אנו לחנך כך את ילדינו).
הדודה עמדה במרפסת ביתה מהורהרת, ואז אמרה לי: “אני אומרת לך, אנו עוד נעשה בית הספר שבו כל התלמידות תכסינה את ראשן בתפלה”, וחזרה על זה פעמים ושלש.
לא לחנם סובבה ההשגחה שביה”ס זה קם והיה, כשכלתה היא יד ימינה של המנהלת בעבודת הקודש.
וכך אמר הרה”ג רבי יצחק ברדא שליט”א באזכרתה “לא כל אחד ואחת יכולים לצאת לציבור ולחזק אחרים לעשות, אך עצם העשיה העצמית, התפלה, השאיפה וההשתדלות של כל אחד ואחת, משפיעים רחוק על רבים לעלות ולהתקדם. ואכן שאיפתה הטהורה עשתה פירות ופרי פירות.