גבורי כח

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר וגו' ושבתה הארץ שבת לה' – שואל רש”י: מה ענין שמיטה אצל הר סיני? ועונה: מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצוות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני. אך עדיין יש להבין מדוע דוקא מצות שמיטה נבחרה ללמד על כלל המצוות, ורק בה כתבו כללים פרטים ודקדוקים ללמד על כל המצוות? והנה בילקוט תהלים (אות ק”ג) איתא: “ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו”, נאמר על שומרי שמיטה כהלכתה. עד כאן. ויש לדקדק בלשון הפסוק האומר “גבורי כח עושי דברו”, מהי “הגבורה” הגדולה בקיום מצות שמיטה יותר מקיום כל המצוות? ועוד יש להבין, הלא אם הפסוק פותח בעושי דברו, ודאי שהם שומעי דברו, כי אחרת לא היו עושים, ומדוע צריך להוסיף זאת? וביותר צריך להבחין בשינוי מטבע הדיבור, שהפסוק פתח ואמר “עושי דברו” בלשון עבר וסיים בלשון עתיד “לשמוע בקול דברו”, ובפרט שלפי סדר הדברים השמיעה קודמת לעשייה?

ברם הפסוק האמור מתאים במיוחד במצות השמיטה, כי במצוה זו השמיטו את השדה עוד לפני שקבלו את השכר המובטח לשלש שנים, ולפני ששמעו מה השכר, וזוהי גבורה גדולה מאד. וזהו לימוד לכל מצוות התורה, שגם במצוות שחושש שיפסיד אם יקיימן, ובכל זאת עושה אותן, הרי שהוא חייב להיות מגבורי כח, וכך יזכה לשמוע בקול דברו, ולקיים את כל המצוות בהרחבת הדעת ויזכה לשפע ברכה בכל מעשי ידיו.

מסופר על הגאון הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ”ל, שבצעירותו לאחר שחלה אביו ומצבה הכלכלי של משפחתו היה קשה, החל לעבוד כעוזר וכשליח של הגביר מנחם דניאל ז”ל (ראש הקהילה היהודית בבגדד). דניאל שנוכח בהצלחתו של ר' סלמן, ייחד לו חדר במשרדו לנהל את ספרי החשבונות, והציע לו לנהל את עסקיו שמעבר לים. ר' סלמן למד אנגלית, טורקית וצרפתית, מונה למנהל הראשי ומנהל חשבונות ראשי, עמל 8 שעות בתורה 8 שעות במשרד, ובכל ראש חודש מסר לאחד מראשי הישיבה ב”מדרש בית זילכה” משכורת מלאה עבור אחד האברכים מבלי שידע את מקורה.

פעם, בצהרי יום השבת, כשהיה עוסק בתורה, נקרא בדחיפות כדי לחתום על עסקה עם הקונסול הבריטי. בתחילה חשב שלא להגיע, אך במחשבה שניה החליט לקדש שם שמים ברבים. הוא קם והלך, והגיע בבגדי השבת לבית הגביר, ולאחר אמירת שלום כראוי, פנה אליהם ואמר בחשיבות ובכבוד: יהודי אני, ואת מצוות אלוקי אני שומר! בעוד שלש שעות יוצאת השבת, ורק אז אוכל להתפנות אליכם”. מלוויו של הקונסול נדהמו מדבריו, אך הקונסול קד בפניו והשיב: מכבדים אנו את אמונתך, וממתינים לך. שב רבי סלמן ללימודו, ואכן העסקים המתינו עד צאת השבת. לימים סיפר, כי מעולם לא חש קדושה עצומה כבאותה שבת, בה ידע כי כל הנכבדים הגויים ממתינים ליהודי השומר שבת שהיא האות על בריאת העולם.