הבסיס המאחד

כל הזהב העשוי למלאכת המשכן בא מתרומתם של נדיבי לב בעם ישראל. כל אחד נתן כפי יכולתו, והיו סופרים כל פרט כדי להראות גודל מעלת המשכן העומד לעולם, שאף שנגנז, הוא עתיד להתגלות בביאת משיח צדקנו. בבנין המשכן היה דבר יוצא דופן שלא נעשה מתרומת נדיבי עם, אלא היה מוטל כחוב על כל אחד מישראל והוא ענין מחצית השקל. כולם היו חייבים להשתתף במדה שוה, ומתרומה זו של מחצית השקל נעשו אדני הקדש. ויש להבין, מדוע הוטל חוב בסכום פעוט על הכל, ומדוע ניתן החוב דוקא בבנין המשכן ולא בשאר מלאכת המשכן? עונה על כך האבן עזרא, כי אדני הקדש היוו את הבסיס עליו עמד המשכן, והמשכן וכל כליו שהיה “זכרון לבני ישראל” היה מוכרח להיות עומד על כסף שהכלל כולו נתן, וגם מה שניתן מתרומותיהם של היחידים משתייך ומתייחס לכלל כולו, ולכן רצה הקב”ה שהצבור כולו ישתתף בסכום שוה ביסוד המשכן, וזה מאחד את עם ישראל להיות שייכים להשראת השכינה בישראל.

מסופר על חברו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל שבלילה אחד התגנב חרש אל עבר הכנסיה, טיפס לגג ופירק את הצלב המאוס. אולם שני אנשים שהבחינו בו ארבו לו למטה, תפסוהו והעבירוהו לתחנת המשטרה, שם נגזר דינו למוות. בלילה נשמעו דפיקות על דלת ביתו של רבי יהונתן. הרב ניגש לפתוח את הדלת. לבית נכנס אדם שסיפר לרבי יהונתן כי הוא שומר בית הסוהר, וכי תמורת עשרים אלף זהובים שתמסור לו הקהילה היהודית, הוא מוכן להבריח את היהודי. רבי יהונתן רצה לרוץ לקרוא לראשי הקהל על מנת לחשוב כיצד לגייס את סכום הכסף הגדול, אולם אז נזכר כי ברשותו סכום זה אותו שמר לצרכי נישואי ילדיהם. שמֵח על הזכות שהתגלגלה לידיו מצוות פדיון שבויים, שלשל לידיו של האיש מחצית מהסכום כשאת החצי השני השלים לאחר מספר שעות עת ראה את חברו קודם בריחתו מהעיר.

רבי יהונתן חשש מאוד כי הרבנית תקפיד על מעשהו, ולכן הסתיר ממנה לעת עתה את מעשהו. לאחר שהתפרסם בעיר דבר בריחתו של הנידון למוות, יצא רבי יהונתן לסיבוב בן כמה ימים בעיירות הסמוכות, שגם עליהם היה מופקד. בלילה לאחר צאתו, הגיע לביתו אדם לא מוכר וביקש להפגש עם הרב. כששמע כי הרב אינו, סיפר לרבנית כי הוא שומר בית הסוהר ששחרר את חברו של הרב. היות ושמע כי התגלה מעשהו, יודע הוא כי למחרת ייקחוהו למשפט ורע ומר יהיה גורלו. לכן החליט לברוח מהעיר, והיות וצבר במהלך השנים סכומי כסף רבים ועצומים, חשב להפקיד את כל כספו אצל הרב, שהתגלה כאדם אציל שלהצלת חברו היה מוכן להפקיר את כל כספו, מאשר שיפול בידיהם של מבקשי רעתו. האיש הכניס לבית ארגז מלא כסף וחפצי ערך יקרים, כולל כספו של רבי יהונתן.

למחרת התפרסם בעיר כי האיש ניסה להימלט, ובמהלך בריחתו נורה על ידי שוטרים ומת. כשחזר רבי יהונתן לביתו לאחר מספר ימים סיפרה לו הרבנית בהתלהבות על האוצר האדיר שנפל לידם. אולם רבי יהונתן הגיב לידיעה בצער. הוא הבין כי אם כל כספו הושב לו כנראה כי בשמים לא ראו בעין טובה את המצוה החשובה שעשה. בצערו כי רב, החליט לערוך שאלת חלום. בחלום נאמר לו כי מצוה זו של פדיון שבויים, של אדם שחס על כבוד יהודי העיר, היה מוטל על כולם. אולם הרב החליט לקחת את כל המצוה לעצמו ולא לזכות את כולם במצוה, לכן זכה במצוה אולם את שכרה קיבל מידית, היות ואינה מושלמת.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן