משמעותה של הקרבה

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' – כתב רש”י: לא נאמר “נפש” בכל קרבנות נדבה אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? העני. אמר הקב”ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. עד כאן. ויש להבין במה קרבן עני גדול יותר מאשר קרבן עשיר, שהרי עשיר מביא קרבן מהודר, וכל מי שרואה את נתינתו של העשיר מתפעל מגודל ההקרבה וממעלת הנותן, ובכ”ז קרבן נדבה של עני חשוב יותר, ונחשב כהקרבה הגדולה ביותר. מהו פשר הדבר?

ובכן, ההבדל הוא עצום. העשיר אינו צריך לקמץ מכספו בכדי להביא קרבן נדבה, כי יש לו די והותר. ממילא נתינתו היא לשם מצוה ומקבל שכר על כך, אך היא לא נקראת “הקרבה”, ואילו עני שמצבו דחוק ובכל זאת מביא קרבן נדבה מהמעט שיש לו, בודאי עושה זאת מכל הלב, ומצוה זו מכילה את מסירות נפשו ומעניקה למצוה ערך מיוחד, ולא רק שהמצוה מתקבלת לרצון, אלא העני נחשב כאילו “הקריב את נפשו”.

מסופר על נדיב מיוחד במינו שהיה תורם רבות להחזקת תורה וישיבות באופן מלהיב ביותר, והיה זה כחידה בעיני המתרימים, כיון שהוא לא זכה לטעום את טעמה המתוק של התורה. באחת הפגישות בהן תרם בלבביות רבה, סיפר את סיפורו המסביר מה ממריץ אותו לתמוך במוסדות תורה, וכך סיפר: בהיותי בחור ישיבה צעיר, בימי טרום מלחמת העולם הראשונה, נהוג היה כי הבחורים אוכלים בכל יום אצל משפחה אחרת. כאשר אני הגעתי לישיבה, לא ידע הגבאי לאן לשולחני עד שנזכר באלמנה המטופלת בילדים, וחשב כי אולי אצלה יינתן לי דבר מאכל, אף שלא הטריחוה עד עתה למרות בקשתה כי ישלחו לה בחור ישיבה. עתה, בלית ברירה עשו זאת. שמתי פעמי, איפוא, אל בית האלמנה, ואך דרכו רגלי על מפתן הדלת, קפצו אלי ילדי המשפחה בשמחה וקראו קריאות צהלה על שזכו סוף סוף כי מגיע אל ביתם תלמיד חכם. וכל אחד מהילדים הפריש מצלחתו לת”ח הצעיר. אמנם לא אכלתי בביתם מעדנים, אך ההערכה המופלאה לתורה חדרה לנשמתי, ועל כן בכל פעם בה מתרימים אותי להחזקת תורה, אני מתפעם ומתרגש כבאותה עת.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן