מאמרים
מפשטות הגמרא משמע דאם זרקה על צידה ודאי
בגמרא שבת (ק"ז עמוד ב') משמע שכל סוגי
טלטול על ידי שני אנשים אינו קל משום
מסתבר שאפשר, ונחשבת סעודה זו כסעודת מצוה, שהרי
1. בגמרא בבא קמא (סט.) מבואר שכרם רבעי
אסור. שהמוציא אוכל בפיו תוך כדי אכילתו נחשב
כתב מרן בשלחן ערוך (סימן ש"ז סעיף ט"ז),
דברי המנוחת אהבה זצ"ל שדג חי אינו ראוי
נראה שאסור, שבנין עראי אסור בשבת (מלבד מחיצות)
1. אין ללטף את הכלב בשבת. הנימוקים: אסור
1. אפשר לברך בשמו גם כשהוא לפניו, אבל
כך מסתבר, ובלאו הכי אמרו בגמרא לעולם לישתף
1. עצם מה שאדם רץ לדבר מצוה יש
לענין חיתוי מבואר בגמרא שחייב משום שמכבה את
דילגת שלב משלבי הגזירה. בגמרא (שבת דף ל"ד
בתי דינים צריכים לעשות תקנה (שתהיה מוסכמת לכולם)
התכוונתי שמרן ראש הישיבה שליט"א סובר שצריך לומר
כנראה חשבו שמפני שהוא זקן מופלג אין לו
נשאל בזה הגאון מהרימ"ט (חלק ב' סימן ד'),
לשון הגמרא בשבת "לעולם אל ימנע" משמע לא
לכבוד הרב השואל היקר אחר מחילה מכבודו עירבב
מסתבר שהדבר תלוי בכוונת המכנה (בכתב או בע"פ)
גמרא ערוכה בידינו (שבת דף ק"נ ע"א) שמותר
לכאורה מהגמרא שבת (דף ד' ע"א) ומהשלחן ערוך
קודם כל דברי אני רוצה להודות לשואל על
כלי נגישות