מאמרים
"דינא" יש בה משמעות אחרת. "שתא" אין להוסיף
נַמֵּי. סָגֵי – מספיק. סַגִּי – הרבה. הָכִי.
אין בזה כלל, רק במילים שהדפוסים השונים הדפיסו
אין בזה כללים ברורים, זה ברור שבשפה הארמית
לפי הפשט – כי זו היתה השפה המדוברת
איני מבין כ"כ בדקדוק השפה הארמית. אבל הפירוש
בספר מקור נאמן כתב מרן שליט"א שאין הבדל
בשפה הארמית בדרך כלל שוא שאחר תנועה גדולה
שאלה יפה מאוד והתשובה היא שהכללים בשפה הארמית
1) לפי הדקדוק שתיהם היו צריכות להיות בכף
1. נראה לך שאפשר להתייחס לקב"ה בלשון נקבה?
אם הוא פשטן ואינו מאריך יש ללמוד בו,
ה"בעיה" בלימוד הגמרא למתחילים היא לא רק השפה
1. לפי הפשט תקנו חז"ל לקרא את התרגום
אם אתה רוצה באמת לדעת איך ללמוד גמרא
באות צ' העיקר הוא שהשיניים סגורות והלשון תנטה
כלי נגישות