מאמרים
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
בחו"ל אמרו אַתַכָּא דבעל הבית סמכינן בדגש. אבל
אין הבדל, ולכן כשנפגשים ביחד עושים דגש במלת
1. איני יודע באיזה היגוי אתה משתמש, אך
כי היא דחיק בגלל המקף. דּֽוֹמֶה – לָּךְ.
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
איני יודע, כיוצא בזה שמעתי ממרן ראש הישיבה
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
כוונת הרב המחבר שליט"א שדינה כדין שוא נח
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
1. ישנם שני מקרים בלבד שקמץ רגיל נקרא
כתבת נכון, כל מקום שאין דגש מבטא הגימ"ל
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
מבטאים כמו סמ"ך דגושה ועמוקה (עיין יצחק ירנן
א. מקובל בצירי ב. בחיריק ג. אין דגש
עמר – זה צמר (דניאל ז' ושאר רישיה
כיון שלפי המשקל של המלה הלמ"ד היתה צריכה
בדרך כלל מקבלות דגש חוץ מן מַלְכֵי דַרְכֵי
כוונת התורה : לא תשימו קרחה בין עינכם
ודאי שבלי דגש. ואין זה דומה כלל למילה
יש דעה כזאת מלפני כ-400 שנה. כך העידו
כלי נגישות