מאמרים
"הוא ברחמיו" שתי מילים סמוכות (וגם חרוזות במרומיו-ברחמיו).
צריך לבטא האות ז' כראוי שלא תשמע כ
כי הכוונה כאן שלהבת גדולה ולא שלהבת של
הלמ"ד קוראים אותה בשוא נע, כי יש בה
הכלל הוא אחרי שוא נע תמיד רפה (חוץ
יש ללמד את הילד לנהוג בצניעות תמיד, וכבר
קודם כל נקדים שמה שכתבת שאין בעברית אות
רפויה, כמו אֲכִילָה קְלִיטָה קְלִיעָה נְגִיחָה רְבִיצָה נְשִׁיכָה
יהי רצון שיהיה בנין עדי עד בעזרת ה'
כן נהגו בחו"ל באי ג'רבא, אחד חכם ואחד
אמנם הנטייה המקראית היא לא להדגיש את המ"ם
א) מבטאים רי"ש הונגרית, כלומר מהשיניים, ואז ניתן
הרא"ם שם כתב, שרש"י רצה לקבוע פירושו בפסוק
הנכון לומר לְהַנִּיחַ בדגש כמו שכתב רבי מנחם
אין הבדל בהיגוי בין "לו" ובין "לא" ופעמים
הארמית והערבית מוכיחים שצ"ל בדגש כמו כִּסֵּא שהדגש
בתאג' מופיע בשני המקומות בדל"ת דגושה, וכנראה עשה
1) אין! כך הם כללי לשון הקודש, וראיה
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
כלי נגישות