מאמרים
נכון. אמנם גם בפעלים על פי רוב ניכר
א) עומדים מעט בכל געיא. ואפילו געיא בתנועה
כך תמיד אנו גורסים בקמץ רחב.
לאחר בדיקה, נראה ששאלתך על הפסוק בפרשת ויקרא
א) בענין הפתח גנובה, הדבר ברור שיש לפניה
תראה לו מה שכתוב בתחילת התיקון סופרים תחת
הנכון לקרא בקמץ רחב כמו בפתח ולא כמו
א) אין הבדל. ואדרבא ע"פ הדקדוק עדיף הצליחה
לדעת מרן ראש הישיבה שליט"א אין הבדל בזה,
1)כתב מרן ראש הישיבה שליט"א בקונטרס לאוקמי גירסא
זו הבעיה (וכן וערפכם בפרשת עקב). לכן אבא
הקו"ף בקמץ – וכך למדתי בגיל 10 –
מה שמקובל בפי העם בשוא נח- הוא נח.
יש להחזיר אותו בעדינות. ואם לא ישמע –
אין לי מקורות בספר הברית ח"ב כתב שיש
עיין בספר לחם הבכורים (דף ל"ו ע"א) שכתב
לאחר טעם מפסיק גדול (כמו סוף פסוק מתוח
בקונטרס לאוקמי גרסא שבסוף מחזור איש מצליח לסוכות,
חָרְבוּ (בקמץ רחב) זה לשון עבר, אבל חָרְבוּ
כאשר תבוא מלה המסתיימת באות ה"א, וסמוכה במקף,
ח"ו לומר שמתייחסים בלשון נקבה. אלא הוא לשון
1. המילה "שטו" היא מנחי ע"ו (כלומר שעי"ן
מלרע. אלא שצריך להאריך מעט בקמץ שבעי"ן כדי
רגילים לנקד בקמץ וכן בֶשני בשבת… לעומת זה
א) אם סיימת בזריזות לומר "יהללו", תוכל לומר
כלי נגישות