מאמרים
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
כוונת הרב המחבר שליט"א שדינה כדין שוא נח
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
1. ישנם שני מקרים בלבד שקמץ רגיל נקרא
כתבת נכון, כל מקום שאין דגש מבטא הגימ"ל
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
מבטאים כמו סמ"ך דגושה ועמוקה (עיין יצחק ירנן
א. מקובל בצירי ב. בחיריק ג. אין דגש
עמר – זה צמר (דניאל ז' ושאר רישיה
כיון שלפי המשקל של המלה הלמ"ד היתה צריכה
בדרך כלל מקבלות דגש חוץ מן מַלְכֵי דַרְכֵי
כוונת התורה : לא תשימו קרחה בין עינכם
ודאי שבלי דגש. ואין זה דומה כלל למילה
יש דעה כזאת מלפני כ-400 שנה. כך העידו
עם דגש.
1. ישנו תירוץ מפורסם שמכיון שההדגשה בליל פסח
יש שני משקלים: יש רפה כמו מִשְׁקָל מִשְׁכָּן
להזהר שלא להדגיש את הנו"ן. ויש גם הבדל
הקריאה הנכונה של דל"ת רפויה כמו התימנים והבבלים
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה
1. הנכון לומר העושה במלרע. 2. אפשר עם
לפי הטעמים שנאמרו בדבר, שיש לאם ולאחיה אותו
כלי נגישות