מאמרים
"הוא ברחמיו" שתי מילים סמוכות (וגם חרוזות במרומיו-ברחמיו).
צריך לבטא האות ז' כראוי שלא תשמע כ
הלמ"ד קוראים אותה בשוא נע, כי יש בה
כי הכוונה כאן שלהבת גדולה ולא שלהבת של
הכלל הוא אחרי שוא נע תמיד רפה (חוץ
יש ללמד את הילד לנהוג בצניעות תמיד, וכבר
קודם כל נקדים שמה שכתבת שאין בעברית אות
יהי רצון שיהיה בנין עדי עד בעזרת ה'
רפויה, כמו אֲכִילָה קְלִיטָה קְלִיעָה נְגִיחָה רְבִיצָה נְשִׁיכָה
כן נהגו בחו"ל באי ג'רבא, אחד חכם ואחד
אמנם הנטייה המקראית היא לא להדגיש את המ"ם
הרא"ם שם כתב, שרש"י רצה לקבוע פירושו בפסוק
הנכון לומר לְהַנִּיחַ בדגש כמו שכתב רבי מנחם
א) מבטאים רי"ש הונגרית, כלומר מהשיניים, ואז ניתן
אין הבדל בהיגוי בין "לו" ובין "לא" ופעמים
בתאג' מופיע בשני המקומות בדל"ת דגושה, וכנראה עשה
הארמית והערבית מוכיחים שצ"ל בדגש כמו כִּסֵּא שהדגש
1) אין! כך הם כללי לשון הקודש, וראיה
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת
המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש
ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
כלי נגישות