למרות הזכויות הרבות, ללא מפתח התפלה, לא ניתן לזכות בכל הטובות

רצונו של עשיו לצאת לבתי עבודה זרה, מובן, אך רצונו של יעקב תמוה, מדוע חפץ הוא לצאת כשאמו חולפת בסמוך לבתי מדרשות, והלא בהיותו ברחם אמו, מלאך יושב עמו ומלמדו את התורה כולה (כמבואר בנדה ל’ ע"ב), ומה טוב יותר מלימוד אשר כזה?

גם בהמשך הפרשה, כאשר ראה בלעם את ישראל שוכן לשבטיו תחת דגלים שונים אך במסגרת אחת באחדות ובהרמוניה, לא יכול היה לקללם ובמקום זה יצא מפיו השבח "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (לקמן כד, ה).

א. "והאמת והשלום אהבו". ב. תפלה וצדקה לפני

המחלוקת היחידה שיש בפרקי אבות | מדוע בשבדיה

תחלה, אשרייך, ואשרי חלקך, אשרייך שאת מתלבשת בצניעות,

חיזוק האמונה מפרשיות אלו | איך היה דם

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

יש פה שלש כריתות: 1. עונש סקילה –

מדבריך בש"ע הגר"ז ז"ל משמע ז"ל משמע דוקא

הכל תלוי באמונה ובחון בה' יתברך שמו. אמנם

1. אמרו לי שבאתר "נתיב" ו"אתרוג" מצולמים שם

אין לברך על אשה יפה, רק באשה שמותר

עיין להרמב"ן בפרשת משפטים (כב, כ) שפירש "כי

אליעזר היה השדכן הראשון בהיסטוריה, ושדכן הגון ומקצועי

אחי! לא מערבים פוליטיקה עם הלכה. ישנו דיון