מבארים בעלי המוסר על פי משל לילד שטייל עם אביו ביער. והנה, באמצע הטיול חמק עבר לראות איזו ציפור המשוררת בצורה מיוחדת ונעלם במעבה היער. חיפש האב בדאגה אחר בנו, קרא אליו ואין שומע. הילד שאבד החל לבכות עד

לא להשאר רווק יותר מדאי זמן. לא להסתכל

כשיאמר ישראל ידגיש את היו"ד שלא תבלע ושלא

זה לא שייך לכלל "וכלב מכניס" אלא כשיש

הסיבה שאין לענות אמן אחרי הבשמים ומאורי האש

כבר נשאל על זה הגר"ש דבליצקי נר"ו בקונטרס

"סובו ציון והקיפוה", אולי גם זכר להקפת חומת

אזכרה של האמא הנראית יותר עיקר היא של

יש בזה מחלוקת, יש אומרים שברכתו עצי בשמים

א) חז"ל דרשו כן מהכתיב שהוא בלי וא"ו,

כתוב בזוהר פרשת ויקרא (חלק ו' דף כ"ד

לענין תפילה יכול להתפלל כנוסח הספרדים שהוא מתוקן

הכוונה לפי ראות עיני האדם, וכמו שנאמר: דרך

א) אין לברך, כי אין זה בושם וגם

בושם הוא דבר שהוא מקור הריח ומי בושם

יהושע מדבר לפי מראית העין. כמו ותבקע הארץ

אם שמים מחיצה לריקודים באופן שלא יראה נשים

לדעת מרן עדיף שאחד יברך להוציא את כולם