אין דבר כזה שאין אפשרות לצאת מהבית כיון

בארץ ישראל יש מעלות רבות שאין בארצות שבחוץ

בינה- להוריד את המסך ולראות מה עומד מאחריו|

אין ידוע לנו ספר מיוחד על נושא זה

הנהגותיו של הרב הגאון ר' בן ציון אבא

1. אין אנו כופין דעתנו, רק מצוה וחובה

תקרא בכל יום בספר "טהרת הקודש" לרבי אהרון

כמובן שחכמתם לבאר ולפרש בשפה ברורה, ורצונם לזכות

כבר אמרו חז"ל: כשם שמצוה לומר דבר הנשמע,

“כל חוגי היהדות מודים שמדינת ישראל זהו רצון

ראוי להתקשט לכבוד הבעל, כמבואר ברמב"ם פרק ט"ו

ודאי שאסור לצער אחרים באופן שעומד שם (עיין

מסתבר שעדיף בשמע קולינו שזה בתוך ברכה. אבל

יש לבדוק האם ציוה על כךאו שרק ביקש

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

להלכה שניהם כאחד טובים, ברגיל העושים את אוצר

אינני יודע זוכר שהסכמתי לו אבל אם הוכחתו

1. לכתחילה יש לסיים "גאל ישראל" (וליתר דיוק

בעיצומו של יום ט’ באב, לאחר בשורות איוב וקינותיו של רבי יהודה הלוי, נהגו בנות ישראל בהרבה קהילות לפתוח במסע ניקיון והברקה לכל פינות הבית משל היה היום ערב בדיקת חמץ | המנהג המפתיע הביא את הנשים ‘לחשוד’ במרן החיד"א כי איננו מאמין בביאת המשיח ח"ו, ואילו בדורנו בעטייה של שרה שנירר מייסדת ‘בית יעקב’ בטל הטעם ובטל המנהג | מה נשתנה