וַיַסֵּב – מבנין הפעיל: וַיַסְבֵּב, וכפילות הבי"ת גרמה

כתב בספר יביע אומר למופת דורנו הגאון רבי

נראה שמדובר במקום שדרכם של המתים הגויים בכך,

הנראה לענ"ד בס"ד ששמחה אינה ניכרת כל כך

סכך – כ"ף רפויה, כדין בג"ד כפ"ת שאחר שווא

הנץ (הָה"א בקמץ) החמה. הה"א שייכת לבנין הפעיל,

אף שאין מקבלים צדקה עבור עניים מן הגוי,

לגבי אפייה – די בהכנסת האוכל לתנור או

אפשר לכסות את פני הכלה בהינומה אטומה, ואדרבא

שאלה: בחפירות שנערכו סביב בית החולים “ברזילי” באשקלון

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

בעבר הרחבנו בענין הציווי וההקפדה על חלוקת שבטי

כמה טרחות טרח וכמה יגיעות יגע מר יחזקאל

אליעזר עבד אברהם מתפלל תפלה מיוחדת כדי לזכות

קשיים רבים וחבלי קליטה עברו על ישיבת "כנסת חזקיהו" עד הגיעה אל המנוחה והנחלה בשנת תשט"ו בכפר חסידים לימים רכסים שבצפון. ברם, דבר אחד התנהל כראוי ובלי בעיות – יחסה של המועצה לישוב היה חיובי, בעוד שבשאר ישובי הארץ נערמו על דרכם של מוסדות התורה קשיים, והתנכלו להם והצרו צעדיהם, כפר חסידים היתה בתחום זה יוצאת דופן. גם שם לא היו ראשי הציבור שומרי תורה ומצוות, אך מעולם לא הערימו קשיים בדרכה של הישיבה, והיה הדבר לפלא.

כך בכל ענין ברוחניות. על האדם לפתוח פתח כחודו של מחט, ואז יפתחו לו פתח כפתחו של אולם, כמו שמצינו בבתיה בת פרעה שהושיטה ידה לקחת את התיבה לעזור לילד שהיה בוכה, וזאת על אף שידעה כי בדרך הטבע אין ידה מגיעה עד לשם, אך היא מבחינתה עשתה את המקסימום ונעשה נס שנשתרבבה ידה אמות הרבה. ואם לא היתה מתאמצת לכך, לא היתה זוכה לגדל את משה רבנו ולהתגייר ולהיכנס בחייה לגן עדן.

על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך לא! האמת היא שהמנהג העתיק יותר הוא לעשות מדורה בפורים דוקא.

אם רגלי השלחן מחוברים לו, אלא שהם מתקפלים

באופן שישראל מדליק את האש ואחר כך הגוי

א) הרמב"ם כתב ממה יש לעשותו "דיו שאין

החילוק נכון. אבל לא שייך בשורש עקר בנין