שמירת מסורת עלינו גם לשמור על המסורת שלנו,

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

ביום חג השבועות, חל יום פטירתו של הגאון

הזדמן לידי מאמר שהתפרסם באחד מכתבי העת של

לאחר שיחה גלויית-לב בה מגולל יעקב במרירות את

שאלה: בחפירות שנערכו סביב בית החולים “ברזילי” באשקלון

“ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא

לשבת יש כח לתת מתנות, והכל תלוי בשמירת השבת ובהכנה לקראתה. לפי מה שאדם מקדים לקבל את השבת, כך הוא זוכה למתנת השבת.

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק –

החכמה היא שיש שומר, שיש שחקנים שמפריעים ומונעים ממך לעשות זאת. אמר לו רבי שלום: ללמוד בבוקר כשאין לך כל קושי בכך אין זו גדולה, החכמה היא בלילה כאשר יש לך מפריעים כמו הכדורגל הזה שמפריע לך ללמוד…

יש הרבה כמו נחור אבי תרח ונחור בן

תמהתי על מה שטענת במכתבך הקודם שרוב הפוסקים

בעיון יעקב (הנדפס בעין יעקב) כתב שם נראה

א) כל אדם ירא שמים מעל גיל 18

בזמנינו המנהג הוא שחזנים קבועים המקבלים שכר מהקהילה(עמותה)

הפסוק "ויהיו בני יעקב שנים עשר" אין בו

1. ודאי שבבתיהם של רבותינו בג'רבא נהגו לברך

לעניות דעתי נראה מתחביר הלשון ופיסוק הטעמים שפירוש

הפרשה המסתורית העומדת מאחורי העלאת עצמותיו של גדול רבני ג’רבא מרן הגאון רבי שאול הכהן זצ"ל בעל ‘לחם הבכורים’, שתחילתה לפני מאתיים שנה בקללת הגאון שרבצה לדורות על משפחה מסוימת, עד להצעת הגר"מ מאזוז והתרת הקללות המרגשת שנערכה במעמד העלאת עצמותיו לפני מספר חודשים, שהביאה לסגירת מעגל של מאתיים שנה.