מאמרים
עם דגש.
1. ישנו תירוץ מפורסם שמכיון שההדגשה בליל פסח
להזהר שלא להדגיש את הנו"ן. ויש גם הבדל
הקריאה הנכונה של דל"ת רפויה כמו התימנים והבבלים
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה
יש שני משקלים: יש רפה כמו מִשְׁקָל מִשְׁכָּן
1. הנכון לומר העושה במלרע. 2. אפשר עם
לפי הטעמים שנאמרו בדבר, שיש לאם ולאחיה אותו
האל"ף באה להראות שהיא תנועה גדולה וכשאין אל"ף
הקדמא לא משמשת כלום, במקרה שהזכרת בשאלה. ואפילו
א) בסידור השתדלנו בס"ד לסייע למתפלל הנכבד להבין
אבל הפתח תנועה קטנה ואחריה צ"ל דגש. אני
נכון, בגלל הדגש
חכמי המסורה קדמו ללשון חז"ל. אחרת היו מנקדים
זה אינו גירסא. ואינו קביעות מהגמרא בכלל אלא
טעות בידם בלי ספק. רק לפי הענין אפשר
"הוא ברחמיו" שתי מילים סמוכות (וגם חרוזות במרומיו-ברחמיו).
צריך לבטא האות ז' כראוי שלא תשמע כ
הלמ"ד קוראים אותה בשוא נע, כי יש בה
כי הכוונה כאן שלהבת גדולה ולא שלהבת של
הכלל הוא אחרי שוא נע תמיד רפה (חוץ
יש ללמד את הילד לנהוג בצניעות תמיד, וכבר
קודם כל נקדים שמה שכתבת שאין בעברית אות
כלי נגישות