שנו חכמים (בסוכה דף כ’ ע"א): "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה – עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". יש מוסיפים בימינו: "חזרה ונשתכחה – עלה רבינו עובדיה יוסף ויסדה". ומעניין שכל העולים הנ"ל הם עולים מבבל לארץ ישראל..
מאמר זה נכתב על ידי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בחודש אלול תשנ"ה לרגל הוצאת הספר יביע אומר חלק שמיני על ידי מאור ישראל שר התורה הגאון מרן עובדיה יוסף זצוק"ל

יש תשובה מפורשת על זה בכתב ידי קדשו

1. במשך רוב ככל שנות הגלות, עם ישראל

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

יעקב אבינו שומע כי “עוד יוסף חי וכי

במראה הסנה, מאריכה התורה לבאר מה היו המחשבות

מסופר על רבי איסר זלמן מלצר שהיה לומד בחברותא בביתו עם אחד מתלמידיו. והנה דפק יהודי עני וביקש צדקה. שאל רבי איסר את התלמיד מי נמצא בפתח הדלת, והשיב לו: יהודי עני, והתכוון התלמיד לפוטרו בכמה פרוטות. תכף קם רבי איסר בזריזות והלך בעצמו כדי לכבד את העני ולתת לו צדקה.

מסופר כי באחד הלילות נשמעו נקישות בדלת ביתו של הכתב סופר. בפתח עמד אחד מבני העיירה שבא על מנת לבקש את עזרתו של הרב. בנו קודח מחום, ועתה באמצע הלילה כל בני העיירה נמים את שנתם ואינו יודע ממי לבקש עזרה. אמר לו הרב: הנה אתן לך את הצעיף שאני מתעטף בו, תניח אותו על ראש הילד וזה בעז"ה יעזור. ובתנאי שלא תגלה לאף אחד שהגעת אלי, וגם תחזיר לי למחרת בבוקר את הצעיף. עשה היהודי כדבר הרב, וראה זה ….

יש ללמד את הילד לנהוג בצניעות תמיד, וכבר

מרן מדבר בזמן שהיו ישנים ערומים לגמרי ולכן

אלו דברים שקשה למצוא בהם הכרעה ברורה. אני

א) אותיות דטלנ"ת וזסשר"ץ אכן קשות מעט כיון

יש "שאל" שמכסים את הפנים ומגלות העינים, זה

1) גם הזזת מוקצה אסורה (עי' ש"ע סי'

א) הגמ' בב"ב דף ע"ה ע"א אומרת שלעתיד

לשיטת רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים אין שום

מסתמא מנגינה עצובה על החורבן והגלות, אנו לא

כי סומכים על תשובת מהר"ם אלשקר ז"ל (שחי