כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.

“ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא

לאחר מלחמת ארבעת המלכים, השיב אברהם אבינו את

במדרש רבה אמרו שבזכות חמש פסיעות שפסע משה

תנאי התנה בורא עולם עם כל מעשה בראשית שיהיו כפופים לכח התורה, ואין להם קיום ברגע שהם עומדים כנגד התורה ולומדיה.

מרן ראש הישיבה שליט"א האריך בזה בקונטרס "לאוקמי

1) לא ברור למי התכוונת רמ"ע, ואולי לרמ"ע

א. נהגו להקל לשתות מים בשעת הלימוד, כדי

אם תבקש רשות מבעלי הישיבה, ויאמרו לך שתקחהו

אדרבא מזה עצמו מוכרח שכוונת המדרש על כותל

א. הטעם מובא באחרונים (סימן רצ"ו) בשם השל"ה

ר' יוחנן אמר על ר' יהושוע "אשרי יולדתו"

רבנו בחיי כתב שהטעם שלוקחים את העגלה למקום

1. זה לשון הגהות מימוניות (פרק ג דמילה