לפי דעת זקני מרן הגאון רבי רחמים חי

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

מנהג החזון איש ללכת פחות פחות מד' אמות

הרגישות המיוחדת של הרב עובדיה לסבלם של אחרים

איזה דבר למֵדים מבית התפוצות? | מדרש פליאה:

הטיפשות של הבג”ץ | חסר לערבים היכן לגור

שיחה לפרשת נח| מצוה לשים טלית על הראש

תלמד חצי יום בכולל או בשיעור פרטי ותעבוד חצי

  המעלה המיוחדת של ברכת כהנים | “בן

חלילה וחס! מעולם לא בירכו על הלל ביום

אמנם בביתו של מר זקני מוהרח"ק זצ"ל גם

הסיבה שנחשב כאילו מלמדו ליסטות היא מכיון שכשאין

למרות היגון והעצב בשערי היום הנורא ט’ באב, יש שבחרו לערוך את סעודת המפסקת, דווקא באוכל המסורתי והחגיגי – "כוסכוס", על מה ולמה? / ומדוע דווקא מאכל  האבילות – ביצה, זיכה את המון העם במחאת פוסקי אשכנז / ואיך כמעט הציל החמין של שבת את הסעודה מפסקת.
 

בשו"ת איש מצליח חלק א' (אורח חיים סימן

בעיצומו של יום ט’ באב, לאחר בשורות איוב וקינותיו של רבי יהודה הלוי, נהגו בנות ישראל בהרבה קהילות לפתוח במסע ניקיון והברקה לכל פינות הבית משל היה היום ערב בדיקת חמץ | המנהג המפתיע הביא את הנשים ‘לחשוד’ במרן החיד"א כי איננו מאמין בביאת המשיח ח"ו, ואילו בדורנו בעטייה של שרה שנירר מייסדת ‘בית יעקב’ בטל הטעם ובטל המנהג | מה נשתנה

בויען שמואל מבואר להדיא שרבי אברהם שם הוא

לענין גילוח ותספורת אין הבדל בין שער הראש

דעת מרן הגר"ע יוסף שמעיקר הדין מותר לקהל

אמירת הלל ביום ירושליים, אמירת תחנון ביום ירושליים,

הרב שאול חדאד היה רב בעיירה בית גרדאן