מאמרים
נראה שיסוד המחלוקת היא אם שני השמות שנתנו
בירמיה (כ"ג ל"ז) מה עָנָךְ ה'. ושם אין
הנה פשוט שעל פי הפשט אין בזה איסור
כך ידוע שרש"י על נדרים לא מרש"י (וראה
בחומוס – ודאי שיש איסור בשולי גוים כיון
מה שכתבת שבכל הסידורים כתוב בלשון נקבה, אין
דעת מרן ראש הישיבה שליט"א שראוי לומר שובה
כל שעומד מחמת איזה סיבה וטעם, אין בזה
בפרקי אבות פרק ו' משנה א' שנינו: רבי
בזוהר יש קטעים מלאים מוסר ופירושים נפלאים מאוד
1. כיון שדין המגלה כמו הספר תורה בכל
בכל העולם למדו בדבריהם של מהרש"א ומהרש"ל, אשר
1. מנהג זה הזכירו מרן החיד"א בברכי יוסף
מותר לכתחילה, כן פסק מרן החיד"א בשיורי ברכה
1. תבקש מהם שיעשו יחוד בסוף הסעודה בפני
ב. כן. ג. כך נוהגים לכתחילה. ואמר מרן
מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תרט"ו סק"ב) כתב
א) זה הנוסח הקדמון. ב) נוסח חבו"ד עדיף
כך המנהג הקדמון בירושלים, וכמ"ש מרן החיד"א בברכ"י
שירי ריה"ל שאינם קודש הרי הם בחינת שאומר
אפשר להתפלל בלי שום פקפוק, והרב חיד"א היה
זו מחלוקת. ורבינו הרש"ש ז"ל (מובא בכף החיים
לדעת מרן ראש הישיבה נר"ו הנוסח הנכון הוא
1) לא כדאי לנו לחלוק על דברי מהרח''ק
מפורש בגמ' ברכות ובש"ע (סימן חצ"ר) שאחד מברך
כלי נגישות