מאמרים
א) כהן אסור מן התורה בגרושה וצריך להוציאה.
כך מנהג הספרדים. והוא מנהג טוב ויפה שעל
"טאג' מאהל" שמעתי שהוא עבודה זרה בהודו. ועל
נכון שיש שנהגו בג'רבא ותונס שהאבל לא שולח,
מדין תורה אין הבדל בין פת רגילה לפת
וידוי יש לומר לפני הקב"ה. אבל מי שבא
מצד הדין ודאי דשרי וכל מה שכתב מרן
נראה שאין להקל אלא בספק פסיק רישיה מחמת
א) הרבה הלכות ניתן ללמוד מהשקלא וטריא, צא
אילת דינה כחו"ל לענין שמטה (ויש מפרישים תרומות
אם אזכרה פירושו לימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר,
חלילה חלילה להקל אפילו פעם אחת, ואפילו כשנראה
איננו יודעים עליו פרטים רבים מלבד מה שנכתב
1) לא 2) פרוסה אחת 3) לא יגע
1) שאלה זו לא ראיתי בספר חפץ חיים,
א) אם אינו חושש מנדויים, גם אם נטיל
1. יצאת ידי חובה. 2. אין איסור לפרוס
1) מן הדין היו צריכים להדליק בבית נר
המושג "יצא ידי חובה" לא שייך ל"זכר למחצית
א) מכל מקום אין זה כבוד הציבור. עיין
א) מרן ראש הישיבה נר"ו ביאר טעמו בירחון
על פי הדין אם יש בית כנסת שיש
צריך דין תורה! לפתוח תיק בבית דין רבני.
זו שאלה יפה מאד. ואפ"ל שזה שייך גם
1.בימים נוראים כתב הרמא בהג"ה (סימן תקפא סעיף
כלי נגישות