אחר שידוע לכם שאמותיכם בעיר התורה ג'רבא נהגו

בקושיא זו כבר עמד רבי מסעוד אלפסי בספר

פרטי השאלה כלליים מאוד, ובכל אופן חז"ל אמרו

1. בתונס ובג'רבא אמרו הפיוטים רק אחרי קדיש

יש חוברת ללימוד הכתב הספרדי שהוציא אחד מבחורי

תעשה כמנהג תונס, וכדעת הבן איש חי.

נראה דרגמ"ה פסק שכופין אותו להוציא. אבל אם

מקור דין זה הוא מצוואת רבי יהודה החסיד

לגבי העולים מרוסיה ישנה בעיה חמורה שרבים מהם

אינני זוכר מה היה מנהג תונס בזה. ובספר

לשון הרמב"ם (פרק י"א מהלכות תפלה ה"ג): ומעמידין

ההלכה היא אין עולין בר”ח, בחנוכה, ופורים וחול

חינוך הבית בעשרה מבני המשפחה – ודי. בבית

לא היה צריך לברך שוב הגפן כיון שלא

1. יש לערב דמות רבנית חינוכית שתנסה לעזור

זו שאלה שצריך לה רוח הקודש לדעת למה

עיין למרן הגר"ע יוסף נר"ו בספר חזון עובדיה-סוכות

אם עיינתם בספר כף החיים להגר"ח פלאג'י, לא

דרך ארץ קדמה לתורה. ואם אין דרך ארץ

לומדים גמרא בהתבוננות, ואח"כ רש"י דיבור דיבור ואחר

גבי הקושיא הראשונה: נראה דודאי לכתחילה עדיף שיקח

מלעיל של סוף פסוק נחשב "טבעי". "לא טבעי"