נדוש, נדוש, נדוש. שנה אחרי שנה, תקופה בלי שירים ועם זקן מעצבן, והכל בגלל הסיפור הקבוע הזה, על שנים עשר אלף זוגות תלמידים שהיו לו לרבי עקיבא… שמתו כולם בין פסח לשבועות, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
מזכיר קצת את הסיפור, על ההוא מהפנימיה או מהצבא שביקש לחם מהיום, אמרו לו אין בעיה תבוא בעוד שבוע תקבל לחם מהיום. מצא חושף השחיתויות שלנו, בן איש מצרי סקופ בלעדי…
למה? למה עשו לי את זה?! בשביל מה היו צריכים להביא אותם לפה, הם בעצמם לא יודעים מה רוצים מהם, איזה שוק, חצי קרנבל, איזו מהומה, איזו דחיסות ולחץ, זה קדושה זה? זה צורה זה? במקום סדנאות שתיקה, קיבלנו כנס בירבורים...
הגאון רבי אופיר טנג’י שליט"א מתלמידיה של הישיבה בשנים תשנ"ג-תשנ"ז תפקיד כיום:רב קהילה בראשון לציון וביבנה, מורה הוראה בבית הוראה ‘שערי הלכה ומשפט’ בירושלים ומחבר פורה
ידוע מנהגם של בני עיר התורה ג’רבא בדור הקודם, כשהיו עושים סעודת סיום מסכת, היה הרב המסיים או אחד מהתלמידי חכמים שבסעודה, אומר דברי תורה בדרך דרוש ורמז, על המשנה האחרונה (או הקטע האחרון בגמרא) של אותה מסכת, וקוראים לזה "לבוש", כלומר שמלבישים על המשנה פירוש שאינו כפשוטה. לקראת ערב פסח יום בו נערכים "שיא" של סיומי מסכת – ננסה לברר שורש מנהג זה.
המיוחדות שבמצה הפשוטה, הוא דווקא בכך שלא ניתן לנהל מונולוג על מגוון טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. אנחנו לא אוכלים מצה בתור הנאה גסטרונומית, אנחנו אוכלים אותה כדי להתחבר לעצם מהותנו...
שקי תפוחי אדמה, מגדלי תבניות ביצים, שקיות ענק של גזר, ארגזי תפוחים ותפוזים, וחבילות חבילות מצות בכל פינות ומחנות, כך פחות או יותר נראים רחובות הערים החרדיות לפני פסח.
בשעה שכולנו מסיבים על מצעי משי ורקמה, מרחיבים את הלבבות וקוראים "כל דכפין יתי ויכול" ישנם כאלו שמגיפים את הדלתות לבל יהין אורח זר לחמוק לשלחן החג | מנהג ישראל תורה או מנהג נשים זקנות | ומה הקשר בין קלגסי האינקוויזיציה הנוראה ליהדות טריפולי וג’רבא |
הלוואי והיינו זוכים לנגעי התורה במקום הנגעים שלנו, כי בתורה אנחנו מדברים על כאב האיתות המוקדם, זה שלפני השבירה. ואילו היום הנגעים הם שבר על שבר. בנגעי התורה, במקום נגעי אלימות תבוא אזהרה…
האם ה’ לא היה יכול לגזור פשוט, שהבכורות שבמצרים ימותו גם בלי כל הדילוגים והפסיחות הללו? מה משמעותה של מעורבותו האישית? התשובה פשוטה, רק אהבה מביאה למעורבות…
"… אשר בחר בנו מכל עם, ורוממנו מכל לשון… תרומה הבדילנו מכל גוי, ארץ חמדה הנחיל אותנו… עדת קדושים אותנו קרא, כרם חמדה נטע שעשועים… זיו פניהם כזוהר השמש, ומראה דמותם כמלאכי השרת…"
הידעת? ליל הסדר הוא מנהג עברי קדום עוד לפני יציאת מצרים!!! נו, אז מה נשתנה הלילה הזה, שלא קרה בו שום דבר מיוחד, ואיך ועל מה חגגו שם בדיוק את ליל הסדר, לפני שנהיה שם סדר?
אני נזכר בשיחה שהיתה לי עם מורי ורבי, גאון הדעת והמוסר, הרב צמח מאזוז שליט"א, כשהרמתי את ידי מאיזה פרויקט, אחרי כישלון מסוים, ואמרתי שלדעתי הפרויקט הזה הוא חסר תקווה ותוחלת. הוא סיפר לי על מוסלמי…
סבתא שלי ילידת ירושלים, מספרת בחלחלה על התחושות ב-48′ שהנה הם הולכים לשחוט את כולם, ועל התחושות ב-67′ כשכל הממשלה פה גמגמה, וחורבן הבית השלישי של 73′, ומה עם הפחד מסכסוך עם עיראק כימית וביולוגית…
לחתונה של סתם מישהו, נקפוץ עם בגדי עבודה, לחתונה של חבר קרוב, נסתדר חצי שעה מראש, ולחתונה של הבן, נכין חודשיים מראש, בגדים ונעלים וכו', כי אנחנו שמחים ואוהבים...
הרי אף אחד לא חשב שהמן ברא את העולם, ההורים שלו עדיין חיים, ובכלל ‘אלוהים’ עובד אצל אחשוורוש? זו בדיחה. ובנוסף כבר אמרנו: המן עצמו לא מאמין באלוקים! אז ‘אלוהים’ שלא מאמין באלוקים? תודו שזה באמת מוגזם, אפילו לפורים…
בואו נדבר על זה| ברור לכולנו שהדיבור בין אדם לחברו, על דברים לא נעימים, דורש שימוש ביכולות תקשורת שנוגעות אבל לא פוגעות| דורש אומץ| דורש הכנה ושליטה עצמית…|
לרגל 121 שנים להולדתו, נביא מקצת דרכיו ומעשיו של הגאון "רבי עקיבא איגר" של ג’רבא, כפי שהתבטא עליו מרן ראש הישיבה שליט"א, וכן פעם כשראה תמונתו אמר: "זה גאון גדול שהדור לא זכה להכירו!"
כאשר פגש פעם רבי ישועה ברבי שאול רבה של ג’רבא, פנה אליו ואמר לו: "שים לב ופקח עין על לימוד התלמידים בג’רבא, גם אנו בתונס עוד עתידים להזדקק לכם!" התפלא רבי שאול על הבקשה החתומה…
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.