אצל משה רבינו במכת כינים החרטומים הודו: אצבע

שנו חכמים (בסוכה דף כ’ ע"א): "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה – עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". יש מוסיפים בימינו: "חזרה ונשתכחה – עלה רבינו עובדיה יוסף ויסדה". ומעניין שכל העולים הנ"ל הם עולים מבבל לארץ ישראל..
מאמר זה נכתב על ידי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בחודש אלול תשנ"ה לרגל הוצאת הספר יביע אומר חלק שמיני על ידי מאור ישראל שר התורה הגאון מרן עובדיה יוסף זצוק"ל

נראה לי שגם הרב המאירי כוונתו כרש"י, כי

גם המתירים לא התירו אלא אם רגיל לעשות

עם ישראל מגיע לשכם על מנת להמליך את

הלכות והנהגות תשעה באב (דחוי) ראשי פרקים: לפני

איני מכיר מנהג זה כלל. ומן הסתם זו

לא מצאנו בספרים ענין מיוחד בזה, אמנם בעלמא

1. יש שינויים קלים בין שני הפסוקים, והמפרשים

המקור הוא במסורה גדולה פרשת צו (ז, לו)

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

כמה טרחות טרח וכמה יגיעות יגע מר יחזקאל

לאחר שיחה גלויית-לב בה מגולל יעקב במרירות את

לשבת יש כח לתת מתנות, והכל תלוי בשמירת השבת ובהכנה לקראתה. לפי מה שאדם מקדים לקבל את השבת, כך הוא זוכה למתנת השבת.

מבארים בעלי המוסר על פי משל לילד שטייל עם אביו ביער. והנה, באמצע הטיול חמק עבר לראות איזו ציפור המשוררת בצורה מיוחדת ונעלם במעבה היער. חיפש האב בדאגה אחר בנו, קרא אליו ואין שומע. הילד שאבד החל לבכות עד

יעקב אבינו שומע כי “עוד יוסף חי וכי