מאמרים
כתב בספר חזון עובדיה (טו בשבט) בדיני הזכרת
בג'רבה היו מניחים רק התלמידי חכמים והרבנים כידוע,
לפני קרוב לעשר שנים במנין הנץ בישיבה נוצר
לאו ליהנות ניתנו פירוש שלא זו מטרת המצוה,
יש כזה בפרשת צו ידיו תְבִיאֶנָה, לפי הדקדוק
פוטר את המאכלים שברכתם שהכל בלבד. אבל את
אבל הפתח תנועה קטנה ואחריה צ"ל דגש. אני
תבלינים שנאכלים בפני עצמם כמו זעתר וכיוצא בזה,
1. הנה מעלת תלמיד חכם שהוא יר"ש באמת
כתב באור זרוע חלק ב' (סימן ק"ז): וצריך
בודאי אינו ידוע איך לבטא אותו, רק לכהן
1. לא כדאי. ואין לנו ראיה להתיר. 2.
מותר לברך ללא חשש, ובשלחן ערוך (סימן רכ"ו)
במיקסר אין בעיה של "בליעה", הבעיה שבו היא
1. את הפאות אסור לגלח במספריים כעין תער.
איני מכיר גריל גז, אבל בצליית כבד יוצא
רפורמים התחילו משנת 1848 (תר"ח) עמד בראשם אברהם
אם הפירות והירקות גדלו במקום שהוא ודאי ארץ
מותר לכבס כרגיל בבין המצרים, רק בשבוע שחל
המשפט מדבר על תבואה חדשה שנקצרו לפני טז
זה נכון. כדין אותיות בג"ד כפ"ת שבא אחרי
אי אפשר להתירם אלא אם כן יש להם
פעם נשאל על זה מרן ראש הישיבה שליט"א,
כל שישנים בריחוק, שיש מזרון אחד, שנים ויותר
1) כתב מרן ראש הישיבה בקונטרס בין השמשות
כלי נגישות