מאמרים
רבי יהודה החסיד הוא המקור לדבר זה (שהובאו
"צנצנת המן" בודאי כוונת השואל לכתוב בספר תולדות
אנחנו אומרים אותו בכל ליל שבת כמו שאומרים
טלטול על ידי שני אנשים אינו קל משום
מדברי הר"ן (ריש פרק דשבת) שלמד דין זה
בזוהר שקוראים באותו לילה (זוהר פרשת לך לך
עיין להרה"ג רבי ברוך שרגא נר"ו בהסכמתו לספר
המקור הכי קדום שמצאתי לע"ע הוא בחמדת ימים
אינני ידע. יש ספרים כמו שירי רבי אברהם
אם זה בנו שמת בר מינן, אין לנשקו
אבלים אסורים בתשמיש (שלחן ערוך יורה דעה סימן
כמדומה שהכוונה לספר "דברי חכמים" להרב המקובל רבי
חיפשתי לפום ריהטא בחידושי מהרש"א בפרק עשרה יוחסין
לדעתנו פאה דינה כגלוי ראש גמור, ואף גרוע
אם מפנה גל של אבנים כדי לבנות שם
העיקר שמות של נביאים ומלכים צדיקים. יש שחוששים
1. בעל הסליחה מפרש בפסוק "יתן את שלתך"
לא מותר. יש סכנה מטעם רבי יהודה החסיד.
כל החשש הוא רק כשקוראים אחר פטירת אדם.
רב המרחק בין נידון זה, לנידון רבי יהודה
אוּ כאילו אל"ף לפניה, כן מוסכם מכל חכמי
יש נוסחאות שהיו למסדרי התפלה ואינם לפנינו. כמו
מקור דין זה הוא מצוואת רבי יהודה החסיד
אין בזה כלום, ויש לנו פיוט של רבי
א) בדברי הגמרא בתענית וברש"י שם רבו הפירושים
כלי נגישות