לעניות דעתי הביאור: בעבור אבותינו שבטחו בך ולמדת

אבותינו וזקנינו לא נהגו לומר את ויתן לך

וכי כל חייה של שרה טובים היו, הרי רוב שנותיה חיה בעקרות מתמשכת, ומה עם הסבל שעברה עם הגר שפחתה המתנשאת והתנהגות ישמעאל בנה? ואיך שכחנו את חטיפתה בידי פרעה ואבימלך? אפילו מותה היה טראגי… אדרבא, שנותיה היו מסכת סבל ויסורין, וכיצד זה מסתדר עם דברי רש"י שכל שנותיה שוים היו לטובה?

כיון שבתפילת העמידה תיקנו חז"ל לכרוע תחילה וסוף

1. כמדומני שבזה היו מעוררים את הציבור להקשיב

לענ"ד לא זו הדרך, אלא יאמר מסירת מודעה

לא שמעתי על מנהג זה ולכאורה למה להשמיט

תפקיד כיום: ר"מ ומנהל ישיבת "אור מאיר" ביפו ורב קהילת "הרמב"ם" ובשכונות תל-אביב.
תפקיד בעבר: ר"מ ומשגיח בישיבה קטנה "כסא רחמים", מלמד דקדוק עיבור ושירת ספרד בישיבה, והעורך הראשי של סידור "איש מצליח".

מי זכר את המוהל איך שמל אותו ואת

מה ענה הרב עובדיה כששאלוהו הנכדים איזה ברכה

כיוון התפילה | “לפי מה ששמעתי מהרב טאו,

מפקד לא יהודי אמר לחייליו – כל יום

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

מי ששכח “יעלה ויבא” בשחרית ובמנחה, איך הוא

ויקרא אל משה וידבר אליו ה’ מאהל מועד

נוהג מעניין היה למלך באותה מדינה. מפעם לפעם היה לובש בגדי אזרח פשוטים ויורד אל העם בלי להזדהות. מסתובב היה ברחבי מדינתו ותוהה מקרוב על חיי נתיניו. באחד מהלילות עבר על פתח ביתם של העניים המזמרים ונמשך אחר קול ניגוניהם העליזים.

מדוע המתין הקב”ה עד שיגיע יעקב לחרן, ורק אז עוררו להתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, מדוע לא עוררו מיד כאשר עבר שם בראשונה, וכך ניתן היה לחסוך את הצורך בנס גלוי של קפיצת הדרך?

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים, חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: “נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים”, על השניה: “בן חמש שנים”, על השלישית: “בן שתים עשרה” וכו’ וכו’. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה…

נושאי השיעור א. לא להחליף בין “אַראך” ל-”אֶראך”

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם