אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

אבלות על חרבן בית המקדש הוא דבר התלוי

נוהג מעניין היה למלך באותה מדינה. מפעם לפעם היה לובש בגדי אזרח פשוטים ויורד אל העם בלי להזדהות. מסתובב היה ברחבי מדינתו ותוהה מקרוב על חיי נתיניו. באחד מהלילות עבר על פתח ביתם של העניים המזמרים ונמשך אחר קול ניגוניהם העליזים.

כשהוא רכון על מחברות חידושיו הפזורות על השלחן,

עשיו הרי הוא האח היחיד של יעקב, אם כן מדוע כופל יעקב את דיבורו ואומר "מיד אחי, מיד עשיו"?

שמח הרב על השגחתו הפרטית של בורא עולם שגלגל בראש השנה רמון אל מתחת לספריה על מנת לזכות אותו להגיע לשלמות ההידור. בחדוה של מצוה, נגש למלאכה, והכין חרוסת טובה ומשובחת, מהודרת ומשוכללת לפי כל ההידורים המצויים בפוסקים.

כל שנה בתשעה באב אנו צמים, בוכים ומקוננים, על חורבן בית מקדשנו, על הגלות המרה ועל כל הצרות והייסורים שהיו מנת חלקנו מאז. כבר קרוב לאלפיים שנה של בכי, צום ואבילות, ועדיין לא נושענו, הצרות ממשיכות לרדוף אותנו. מדוע?

– יש מחלוקת אם מותר לאח לשמוע שירת

ללמוד מותר ובפועל יש לנגן רק בסעודת מצווה

מחול פי' ריקוד. מנים ועוגב – חיפשתי מעט

אחד מארבעים ושמונה קנינים שהתורה נקנית בהם הוא "המכיר את מקומו". בעל ה"שם משמואל" זצ"ל לומד את חשיבות קנין זה מהדגלים שהיו לעם ישראל במדבר, והפרידו בין מחנה למחנה כדי שכל אחד יכיר את מקומו ואת שבטו

אלמד אותך כלל אחד שממנו תלמד לכל קריאת

על כל אדם להביא קרבן בהתאם ליכולתו הכלכלית:

אתה רואה מולך את האויב, יודע מי הוא, מכיר את מטרותיו והיכן פרוסים כוחותיו. לא-כן במלחמת היצר. הוא אינו עומד מולך, אלא יושב בתוכך, וקולו נשמע כקולך,

קושיתך קשה גם על ההמשך בגשמי הוד (ולא

בצר לו טינה את צערו לפני חברו שאין

כדי לרדת מן ההר אל העם, היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל משתמש בכל דרך אפשרית – גם בהומור. באהבת זיכוי הרבים שפיעמה בו, לא התחשב בכך שהדבר עלול כביכול להוריד מרמתו התורנית, ועשה כל אשר לאל ידו, העיקר לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים * לרגל חג הפורים, אספנו בחופנינו צרור דברי חידוד, שנינה ומליצה שיצאו מפי קדשו של מרן *

שילוב זה המאפיין את חג הפסח – זכירת גודל הנס עם זכירת המצב העגום, מעמיד את הרגשת החירות במקומה הנכון.