מצד הלכות דרך ארץ, נראה שאין ראוי לאדם

כוס של ברכה צריך שיהיה מכיל רביעית (כף

1. עיין למשנה ברורה (סימן רנ"ג סעיף קטן

1. במסכת ברכות (דף נ"א ע"א), ונפסק בשלחן

א) כרמל, אפרת (שיש בו הכשר יורה דעה),

כיון שאסור לגבר למסור כוס יין לאשתו בזמן

ישנו ספר שנקרא "הקידוש". עיין שם. וראה גם

אפילו במקרה השני שלא גמרה כל המשקה ורק

מן הדין מותר כמו שכתב בשלחן ערוך (יורה

1. בראיית נוצרי ראוי להזהר לכתחילה ממדת חסידות

אפילו סגור וחתום אסור. עיין בגמרא בנדה (דף

אין ענין שצד מסוים יביא את הכוס, רק

א. הטעם מובא באחרונים (סימן רצ"ו) בשם השל"ה

בחולין דף ק"ה מובא שנהגו לשפוך קודם השתיה

בירושלמי כתוב הטעם מפני שהיין משכר ולא יוכל

אין דין "נצוק חיבור" באיסורין רק לגבי יין

ניתן למהול, והברכה תשאר בפה''ג לכ''ע. ע''ה ברק

חבל שלא ציינת היכן כתב בזה מוה"ר הראשון

1. באופן שעירה מים רותחים לכוס חלב צונן,

אסור לשתות בכוס שאינה טבולה, ובמסופק, אם יוכל

בפסוק שלפנינו מבואר כי חיוך – כן חיוך! – משיב נפש יותר מכוס חלב ביום שרב, מחמם לב יותר מכוס יין שרף ביום חורפי. איך אומר הפתגם? "חיוך לא עולה כסף אך שווה זהב".

מחלוקת החזון איש והגר”ח נאה | חשבון מעוקב

הא שתא הכא | כוס יין לבעל הבית

למרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל נודע על מצבו, והוא קרא את אביו של האיש אליו וכן את שני אחיו. אביו של אותו יהודי היה כבר זקן מופלג ובעל ממון רב. סיפר להם מרן את המצב לאשורו, וביקש שיסייעו בידו לחסל את חובותיו מבלי שייגרע חלקו בירושה העתידה. לא קל היה לאחים להסכים לרעיון זה, אך מרן ישב עמהם זמן ארוך ושכנעם בחשיבותו, עד שהסכימו.