לא ידוע אם הם עצמם ממש כתבו או

ב. הבעל שם טוב ורבי שניאור זלמן בעל

א. ההבדל מבואר בהערות אי"מ ובברכת ה' שציין

א. לפמ"ש בשאלה הקודמת היה מובן שכב' חושב

אמירת תיקון חצות בין שבועות לתשעה באב |

זה לשון מרן שם: אין לנו אלא דברי

כמדומה שיש מכתבים בנושא זה שנדפסו בספר תולדותיו

שלשת המצוות בהם נלחמו היוונים – חודש, שבת

אמרו חז"ל בגמרא "רבותא למיחשב גברי" והכוונה שם

“סוכות” – ענני כבוד או סוכות ממש? |

מספר כ"ו אינו מתחלק לחמש, כך שאי אפשר

ודאי שאפשר לנהוג במנהג זה אשר מקורו טהור

איסור ברכת שהחיינו בימי בין המצרים | האם

היכן אפשר לומר שחכם כתב בכוונה משובש בשביל

לרגל שבת תענית דיבור שהתקיימה בישיבתנו שיעורו השבועי

“כל אחד שבא להילולא הוא מקיים את התורה,

“קול ברמה” זהו קולו של מרן | מדליקים

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

             שיחתו של מרן הראשל”צ הרב הראשי לירושלים

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…