אחד מתלמידיו הגדולים של הגאון 'איש מצליח' זצ”ל,

מבארים בעלי המוסר על פי משל לילד שטייל עם אביו ביער. והנה, באמצע הטיול חמק עבר לראות איזו ציפור המשוררת בצורה מיוחדת ונעלם במעבה היער. חיפש האב בדאגה אחר בנו, קרא אליו ואין שומע. הילד שאבד החל לבכות עד

מסופר על רבי איסר זלמן מלצר שהיה לומד בחברותא בביתו עם אחד מתלמידיו. והנה דפק יהודי עני וביקש צדקה. שאל רבי איסר את התלמיד מי נמצא בפתח הדלת, והשיב לו: יהודי עני, והתכוון התלמיד לפוטרו בכמה פרוטות. תכף קם רבי איסר בזריזות והלך בעצמו כדי לכבד את העני ולתת לו צדקה.

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק –

ובא הדבר ללמדנו שאם ישנה סטיה קלה אצל ההורים בהתייחסות לדברים רוחניים, יש לזה השפעה אצל הבנים, וככל שירבו הדורות, הסטיה תגדל, עד כדי דברים נוראים. בחטא המרגלים כפי שחז"ל למדונו "מעשה אבות סימן לבנים", והדבר אמור לטוב ולמוטב. לפי הסימנים הקטנים שהאבות מראים לבניהם כך מתבצעים מעשים גדולים אצל הבנים. לפי יראת השמים והדקדוק במצוות של האבות, כך יש השפעה גודלה ועצומה לבניהם אחריהם ולהמשך הדורות.

וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה

"קטונתי" הוא אומר לקב"ה "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". הוא מרגיש ומבין שלא מגיע לו כלל חסד מה', מה שכל אדם רגיל בטוח שמגיע לו,

הצדק עמך, שלא שמתי לב לזה. ואף שיש

כף החיים שם כתב שהרב חיי אדם והגר"א

אני כתבתי הנלע"ד אע"פ שרבנים אחרים סוברים ההיפך

אם קשה לאמך שתחיה לתת לך כסף, אז

כתב הרמ"א בהגה בשלחן ערוך אורח חיים סימן

כתוב בפסוק ושור או שה אותו ואת בנו

אפשר שהסיבה היא משום שהוא עדיין מלא עבירות

1) לא ברור למי התכוונת רמ"ע, ואולי לרמ"ע

זכר למחצית השקל השנה שנת התשס"ט הוא 20