מאמרים
תעשה כמנהג תונס, וכדעת הבן איש חי.
1) אין שום הידור לגבי צבע הקלף, יש
א) דעת מרן הראשל"צ בחזון עובדיה שאין אומרים
כל אומן שונא בני אומנותו, כי חושב שמקפחים
לעניות דעתי יש להחמיר בזה, אחר שאין ראיה
זה ניתן לפסק ב"ד. יש פעמים שמטילים חרם
וידוי יש לומר לפני הקב"ה. אבל מי שבא
א. השמועה שהזכיר השואל בסדר החוליות והקשרים –
לא. רק בסירכא לשומן הלב נהגו להקל בנפיחה.
בודאי שהיה הבדל, ונשכח כמאתיים שנה אחר החורבן
מגיל 9 יש לימנע מחיבוק ונישוק. נגיעה וכדומה
מה שכתבת שבכל הסידורים כתוב בלשון נקבה, אין
במדינה שמופיעים בה לפני מלכים ושרים בלי גרביים,
אין שום הבדל בסדר הספקות אם אני אומר
מובא מנהג זה בספר לדוד אמת (החיד"א) ומועד
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
אם מעורב בן קמח חטה אע"פ שהרוב דוחן,
גם לאיש אין ראוי לגדל צפורנים כלל, וע"פ
א) נראה שבגמ' בקיאות אם מרגיש שחוזר בהבנה
עיין בשו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' י"ד
אם מתענג בהם יש להתיר משום עונג שבת
גם בתונס לא זכור לנו שנהגו לקרות. ודין
העיקר רש"י. ואם יהיה זמן ללמוד גם רשב"ם,
דעת מרן איש מצליח שיש להתפלל עם סיום
לשון הרמב"ם (פרק י"א מהלכות תפלה ה"ג): ומעמידין
כלי נגישות