כאשר עמד הגאון “איש מצליח” זיע”א להקים את

שאלה: בחפירות שנערכו סביב בית החולים “ברזילי” באשקלון

ראיתם פעם אדם שגומלים עמו חסד, והוא אינו

שוחטי הילדים היה זה הגאון רבי ישראל סלנטר

אם נדרש להצביע על הדבר בו נחל דורנו

עופר: אהלן, כבוד הרב! מה קורה? הרב מרדכי:

השבוע ציינו המוני בית ישראל את יום הילולתו

היה זה באחד הערבים השקטים. הליל רד, נסו

בעבר הרחבנו בענין הציווי וההקפדה על חלוקת שבטי

מסופר כי באחד הלילות נשמעו נקישות בדלת ביתו של הכתב סופר. בפתח עמד אחד מבני העיירה שבא על מנת לבקש את עזרתו של הרב. בנו קודח מחום, ועתה באמצע הלילה כל בני העיירה נמים את שנתם ואינו יודע ממי לבקש עזרה. אמר לו הרב: הנה אתן לך את הצעיף שאני מתעטף בו, תניח אותו על ראש הילד וזה בעז"ה יעזור. ובתנאי שלא תגלה לאף אחד שהגעת אלי, וגם תחזיר לי למחרת בבוקר את הצעיף. עשה היהודי כדבר הרב, וראה זה ….

מבאר רבנו הבן איש חי בספרו 'אדרת אליהו' כי "סולם" בגימטריא "ממון", שהממון נמצא בארץ, וזה "מוצב ארצה" אבל השפע מגיע משמים 

"קטונתי" הוא אומר לקב"ה "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". הוא מרגיש ומבין שלא מגיע לו כלל חסד מה', מה שכל אדם רגיל בטוח שמגיע לו,

כל יהודי, כאשר מקיים מצוה, הוא בורא לו מלאך העומד לימינו בכל צרה ככתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", וכל מלאך נברא בהתאם לכח המצוה ושלמותה. כמה שאדם זוכה לתקן יותר באותה מצוה, זוכה למלאך שלם ומושלם יותר.