מדוע נפילת מגדלי התאומים היו דווקא בכ”ד אלול? | חגיגת יום

הפטרת נחמו | “שופטי ארץ כתוהו עשה” |

איסור כיבוס בשבוע שחל בו תשעה באב |

א. "מנהג" הספרדים בזה אינו ידוע לי, אולם

  השיעור השבועי השבוע משודר מתוך שיעוריו של

וכצפוי, המעשה עורר עליו התקוממות גדולה. אותם אנשים שהיה נוח להם בהמשך מעשי ההפקרות, הוציאו עליו לעז וטענו כי המניע לפעולתו לא היה חף מנגיעות אישיות, ומאחורי מעשהו עמד רצון להתבלט ולהראות קנאותו! והיה להם סימוכין לכך מהגנים המשפחתיים: סבו (יתרו) היה עובד אלילים (וכמו שכתב רש"י: "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל").

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל

פרק ב'  משנה ז' | הוּא הָיָה אוֹמֵר,

1. כן. וכ"כ בספר עלי הדס (פרק ז'

ברכת הגומל בלילה | מחלוקתו של רבי יצחק

לרגל הילולת הגאון הראשון לציון הרב מרדכי אליהו

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

מנהגי אבלות נגמרים אחר י"ב חודשים אפילו בשנה

ואין הדבר פשוט כלל, וכמו שמסופר על רבי זושא מניאפולי שדרכו בקדש היתה לעשות המצוות בשמחה רבה, תוך התרגשות והתלהבות עצומה. במיוחד מחבב היה את מצות נטילת ארבעת המינים והדלקת נרות חנוכה, ובשעת עשייתן היה רוקד, מפזז ומכרכר וכל כולו להבת שלהבת יוקדת אש דת.

שנה אחת בליל חנוכה התלהט כל כך בעריכת נרות החנוכיה, עד שמגודל הדבקות נתקלה ידו בחנוכיה, וזו נפלה לארץ ונשפך שמנה.

נ"ל שהדברים מדברים בעד עצמם, וכל שלא חתום

מהרא"י החמיר לעצמו, ולא הורה כן לרבים, ואין

הגאון ר' חיים פלאג'י בספרו שו"ת לב חיים

בס”ד ג’ ניסן המנוסה התשע”ט לפ”ג. בענין ברכת

כל מצוה וכל ברכה שעושים לעילוי נשמת הנפטר

א. רבים מהראשונים מתירים להטמא גם למתים אחרים

חיוב אשה בברכת המזון מדאוריייתא או מדרבנן? |

ניתן להקדים אחר שזה רק מנהג ומהיות טוב

הסכנה הגדולה בעליית השמאל | מה שפחות להגיה

חיוב חתן להתענות בכל תענית ציבור חוץ מתענית

מנהג אמירת חזק חזק ונתחזק בסוף החומש |