מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

יעקב אבינו שומע כי “עוד יוסף חי וכי

מסופר על רבי איסר זלמן מלצר שהיה לומד בחברותא בביתו עם אחד מתלמידיו. והנה דפק יהודי עני וביקש צדקה. שאל רבי איסר את התלמיד מי נמצא בפתח הדלת, והשיב לו: יהודי עני, והתכוון התלמיד לפוטרו בכמה פרוטות. תכף קם רבי איסר בזריזות והלך בעצמו כדי לכבד את העני ולתת לו צדקה.

לא מצאתי בסוף פ"ב דשקלים כלום, אלא הוא

אע"פ שיש משמעות מכמה מקומות להחמיר בכתם הנמצא

נראה שהנכון לעשות רק כריכה ראשונה וכריכה אחרונה

שאלתך כוללת מדאי, ולפיכך אתייחס לדוגמא שהבאת ולדומים

אסור. ואמנם כתב מרן בש"ע (סימן של"ח ס"ב)

1. דעת מרן בשו"ע (סימן תכ"ו סעיף ד')

לא צריך. הכף החיים אמר שיש לחוש וההבדל

אם דרכו של ידידך לעשות כך (לקחת מזה

תחילה צריך לידע שהוא עוון חמור מאד, ועבר

מוהרמ"ך זצ"ל בספר ברית כהונה (או"ח מערכת ק'

לא ידעתי למה כתב שאינו יכול לטעון אל

התכלת שנתחדשה בזמן האחרון הנעשית מארגמון כהה קוצים,

א) חז"ל דרשו כן מהכתיב שהוא בלי וא"ו,