במראה הסנה, מאריכה התורה לבאר מה היו המחשבות

קשיים רבים וחבלי קליטה עברו על ישיבת "כנסת חזקיהו" עד הגיעה אל המנוחה והנחלה בשנת תשט"ו בכפר חסידים לימים רכסים שבצפון. ברם, דבר אחד התנהל כראוי ובלי בעיות – יחסה של המועצה לישוב היה חיובי, בעוד שבשאר ישובי הארץ נערמו על דרכם של מוסדות התורה קשיים, והתנכלו להם והצרו צעדיהם, כפר חסידים היתה בתחום זה יוצאת דופן. גם שם לא היו ראשי הציבור שומרי תורה ומצוות, אך מעולם לא הערימו קשיים בדרכה של הישיבה, והיה הדבר לפלא.

בפרשתנו מסופר על נח, שחרף כל הנסיונות לא

אליעזר היה השדכן הראשון בהיסטוריה, ושדכן הגון ומקצועי

מסופר כי באחד הלילות נשמעו נקישות בדלת ביתו של הכתב סופר. בפתח עמד אחד מבני העיירה שבא על מנת לבקש את עזרתו של הרב. בנו קודח מחום, ועתה באמצע הלילה כל בני העיירה נמים את שנתם ואינו יודע ממי לבקש עזרה. אמר לו הרב: הנה אתן לך את הצעיף שאני מתעטף בו, תניח אותו על ראש הילד וזה בעז"ה יעזור. ובתנאי שלא תגלה לאף אחד שהגעת אלי, וגם תחזיר לי למחרת בבוקר את הצעיף. עשה היהודי כדבר הרב, וראה זה ….

תנאי התנה בורא עולם עם כל מעשה בראשית שיהיו כפופים לכח התורה, ואין להם קיום ברגע שהם עומדים כנגד התורה ולומדיה.

כך בכל ענין ברוחניות. על האדם לפתוח פתח כחודו של מחט, ואז יפתחו לו פתח כפתחו של אולם, כמו שמצינו בבתיה בת פרעה שהושיטה ידה לקחת את התיבה לעזור לילד שהיה בוכה, וזאת על אף שידעה כי בדרך הטבע אין ידה מגיעה עד לשם, אך היא מבחינתה עשתה את המקסימום ונעשה נס שנשתרבבה ידה אמות הרבה. ואם לא היתה מתאמצת לכך, לא היתה זוכה לגדל את משה רבנו ולהתגייר ולהיכנס בחייה לגן עדן.

על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך לא! האמת היא שהמנהג העתיק יותר הוא לעשות מדורה בפורים דוקא.