הרמב"ם מדת קונו יש בו, מחייה מתים ברחמים רבים – ראשי תיבות רמב"ם. וכמו שאמר המשורר בראש מאמרנו: "החייה מתים תוך בור גלות – על עצמותם צפד עורם". כמה מן האהבה והרחמים הרעיף על יהודי תימן בזמנו שעמדו כמעט להתאסלם מרוב יאוש, והרמב"ם ז"ל הוריד עליהם טל של תחייה ותקוה באגרתו הנשגבה 

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

בא פקיד מהמכס וראה בחנותו חתיכות זהב, הרים מספר תכשיטים ששבו מתיקון כל שהוא והם לא היו חתומים, לבו של רבנו החסיר פעימה…
 

ואם היו הדתיים מתאגדים ומתלכדים תחת דגל אחד, וישימו לבם לברר כל ההלכות על פי התורה בלי לחצים מבחוץ, היו פועלים הרבה לטובת הדת בארץ…
 

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר

אש מתלקחת, אם עוצרים אותה בטרם תתפשט, קל

לאחר שיחה גלויית-לב בה מגולל יעקב במרירות את

שמירת מסורת עלינו גם לשמור על המסורת שלנו,

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא

מהי הדרך המיוחדת לבני ישיבה לתשובה ולכפרת עוונות * כיצד חידושי תורה, מהווים קרבן ומזבח כפרה * איך יתכן שקבלה קטנה שהאדם מקבל תביאו לידי תשובה שלימה * ומה ההרגשה שצריכה להיות בימים הנוראים, בטחון או חשש * דברי חיזוק נפלאים מאת הגאון רבי מיכאל סגרון שליט"א, משגיח בישיבה גדולה "כסא רחמים" *