ונשלמה פרים – כתיבתנו
מיכאל הכהן הגדול
| מאת הרב אביחי סעדון |
שאול בחיר ה’
(נכתב ע"י גיסו הרה"ג רבי רפאל הכהן שליט"א ר"מ בישיבת "יצחק ירנן")
כסא רחמים שלי – הגאון רבי דוד קרעי שליט"א
מתלמידיה הראשונים של הישיבה בארץ
תפקיד כיום: רב מושב זמרת וראש מוסדות "אהל משה" (הכוללים גני ילדים, ת"ת לבנים, בי"ס לבנות, וישיבת "ברכת ה’").
תפקידים בעבר: כארבע שנים רב בית כנסת טריפוליטאים בקרית הרצוג, ואח"כ שנתיים ר"מ בישיבת "נתיב השבים" בבארר שבע.
יצר הרע ותחבולותיו
למען כבוד התורה לא אחשה!
כסא רחמים שלי – הגאון רבי אדיר עמרוצי שליט"א
תפקיד כיום: ר"מ ומנהל ישיבת "אור מאיר" ביפו ורב קהילת "הרמב"ם" ובשכונות תל-אביב.
תפקיד בעבר: ר"מ ומשגיח בישיבה קטנה "כסא רחמים", מלמד דקדוק עיבור ושירת ספרד בישיבה, והעורך הראשי של סידור "איש מצליח".
נטפי זכרון על האברך הרב רפאל קבלן ז"ל
כ"ו חשון תשמ"ה – י"ג מנחם אב תשע"ו
(נולד בהוי"ה ונפטר באח"ד)
מאת אביו שיבלח"ט הרה"ג ר’ אליהו קבלן שליט"א
קרא שאלה
מי שעושה חסד – הקב"ה גומל עמו חסד
פניני מוסר על פגעי הטכנולוגיה
בדיקת שמיעה
צריך עיון
*
שיטת הלימוד הקדומה שהשתמרה והתגבשה בקרב יהודי תונס | החשיבות הרבה בלימוד פירושו של רש"י, ודרך ההתבוננות בדבריו הקצרים | על מקומה של הכתיבה בחינוכם של בני הישיבות | לימוד ההלכה, והחינוך לפסיקה והכרעה | ועל הקשר בין העיון התוניסאי לדור מגורשי ספרד.
מאת הרב מנחם טייטלבאום
קרא שאלה
למען הסדר הטוב
תשובה נאמנה
מראדין עד בני ברק
ניגודים שיצרו מנהיגות – שנתיים לפטירת מרן
שולשלת מסירת התורה מדור לדור גדולתו של מרן הגאון בעל יביע אומר" זצוק"ל (חלק א’)
ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,
קרא שאלהמרן ראש הישיבה על גדולתו של מרן בעל "היביע אומר" זצוק"ל (חלק ב’)
והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…
קרא שאלההמעגל שהושלם, סיפור מדהים על החלטה גורלית ועל התוצאות המדהימות שנסגרו רק עתה.
כסא רחמים שלי – הרב יוסף כהן
מתלמידיה של הישיבה בין השנים תשמ"ז-תשנ"ג
מלמד דרדקי, מגיד מישרים, רב קהילת "בית דוד" באשדוד ומחבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה