מאמרים
אשרייך שזכית להתגבר ולהחליף מפלאפון טמא לפלאפון כשר
אשריך ואשריך חלקך שרוצונך לעבוד את בוראך בקדושה
כך המנהג שהיחיד עונה בלבד. ושייך שומע כעונה
אדם שמסופק בלאו הכי אינו רשאי לברך, וא"כ
לא ללמד אבל אם שומעת מעצמה שפיר דמי.
לכאורה נראה הכרחו של רש"י מכח זה, שהוא
לענין שמיעת קול אשה ברדיו או דיסק, היקל
כבר אסרו כל חכמי וגדולי הדור הי"ו להחזיק
איני מכיר מנהג זה כלל. ומן הסתם זו
א) צריך שיענה , ואם לא שומע ועונה
אחר העיון בגמ' בכמה מקומות נראה ברור לגרוס
הרמב"ם חי בספרד ובמצרים, ומרן השלחן ערוך חי
הגדרת אמן יתומה, ברכה שחייב בה לצאת ידי
יכול לברך, בתנאי שיתכוון השומע לצאת. ויסביר התוקע
לדעתי אין בעיא. כי אחרי שאומרים לו איך
א) כתב מרן בש"ע (סימן רי"ב ס"ב): מרקחת
יש מצוה גם בזה. שהרי הגמ' אומרת שלא
גזירת התורה היא שרק עפ"י שני עדים יקום
מעיקר הדין אין בזה איסור (וברור שבפסח תזהר
1) לדעתי יש לכתוב "איוה". ואם היינו מנקדין
לדעת מרן עדיף שאחד יברך להוציא את כולם
בתוך השבעה לא מתאים לערוך הכנסת ספר תורה
הא דקי"ל שותק ושומע ומכוין לקדושה ונחשב כעונה,
1. נהגו שאינו יכול לסמוך על הספק ספיקא
1. יש שני מנהגים. ואם החזן הוא יודע
כלי נגישות