מאמרים
1) מותר 2) הנכון בשוא כי היחיד זְכוּת
1. המילה "שטו" היא מנחי ע"ו (כלומר שעי"ן
יוצאי גאבס ושאר יצאי דרום טוניסיה נגררים במנהגיהם
תראה בקונטרס "לאוקמי גרסא" בסוף הסידור שמנהגינו מיוסד
עיין בספר לחם הביכורים (דף נז ע"א) שהאריך
לא ידוע אם זו אבדה בכלל (עיין ברכ"י
צריך לומר בקמץ כלשון הכתוב בשופטים (ו' י"ז) שָאתה
אין שום הבדל אלא שבג'רבא בימים קדמונים לא
א) שאלה יפה שאלת. רק כך מסורת בידינו
ח"ו לומר שמתייחסים בלשון נקבה. אלא הוא לשון
מקובל גם אצלנו בני ספרד שהאות שי"ן שמאלית
הסמכות ע"פ דונש בן לברט, רס"ג, אבודרהם, מהרי"ל,
בכל "אל אדון " אין חרוזים וגם המילים
זה מנהג ג'רבא. ויתכן שהמדקדקים בתונס היו מבטאים
אונקלוס מפרש: הלא תחת אלוקים אני (וראה בלחם
בתיבת "בני" לא מבטאים את היו"ד, וממילא אין
1. כך המסורת אצלנו לקרא בשוא נע (מלבד
1. האות ה"א במפיק היא סימן כינוי לנסתר
מה שכתבת שבכל הסידורים כתוב בלשון נקבה, אין
כלי נגישות