לאיזה צורך הטריח הקב”ה את עמו בכל כך

ידי היקר יש לשדל את האשה ולהסביר לה

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

הרב שמואל עידאן זצ”ל | עסקן מזן אחר

לענ"ד הנקודות שבשאלה, אינן שייכות לשם. כי השם

לפי הנראה מהשאלה המקום בעייתי. והנה אם המקום

מדור זה אינו מיועד לשאלות ארוכות שיש בהם

סיום מסכת בערב פסח | טעם לברכת האילנות

פסוק אחד בתפלה שמורכב משלושה פסוקים שונים |

מדריך הלכתי יחודי ומפורט לימי חול המועד –

מנהג הסליחות המיוחדות של יהודי ג'רבא | זיכרונות

הבטחתו של החפץ חיים “ובהר ציון תהיה פליטה

בשלחן ערוך (אבן העזר סימן כ"א סעיף א')

בשעת הדחק התירו הפוסקים לאשה לילך להתרפאות אצל

לעניין שמיעת קול זמר של אמא סבתא בת

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,

חיוב ברכת לישב בסוכה | איזה עונש קיבל