1. אם הכוונה לאמירת תחנון במנחה שמתפללים כמה

כל שאינו מוציאו מבית הכנסת – מותר. וכמו

מי שיכול, יאכל לחם, דחשיב קביעות. מעין סעודות

דין שבות דשבות על ידי נכרי שמותרת במקום

אפילו לצורך הפלפול קשה לכתוב שזה מותר. היה

מסופר כי באחד הלילות נשמעו נקישות בדלת ביתו של הכתב סופר. בפתח עמד אחד מבני העיירה שבא על מנת לבקש את עזרתו של הרב. בנו קודח מחום, ועתה באמצע הלילה כל בני העיירה נמים את שנתם ואינו יודע ממי לבקש עזרה. אמר לו הרב: הנה אתן לך את הצעיף שאני מתעטף בו, תניח אותו על ראש הילד וזה בעז"ה יעזור. ובתנאי שלא תגלה לאף אחד שהגעת אלי, וגם תחזיר לי למחרת בבוקר את הצעיף. עשה היהודי כדבר הרב, וראה זה ….

לא שדעתו שכך צריכים כולם לנהוג, אלא שכן

לא רצוי. הטעם: יש הסוברים שקטן עולה למנין

ביחוה דעת היקל בזה בדוחק.

לא מצאתי חיוב בזה בפת דוקא, ויש שכתבו

אין לו לומר כהנים. וכמו שכתב כף החיים

מותר לך לזכותו במצוה יקרה זו ממעות מעשר

הידור מצוה עד שליש מנכסיו (עיין בבא קמא

עדיף פת, אבל אין כאן יציאת ידי חובה.

הצדק עמך. וכיון שהאבילות הסתיימה אחר שנים עשר

1. עצם מה שאדם רץ לדבר מצוה יש

הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שיצחק נצטווה על מעשרות

כדאי מאד שלא יהיה בזמן התזמורת והנגינה. ולכתחילה

הנה פשוט שעל פי הפשט אין בזה איסור

כתב מרן הגר"ע יוסף שליט"א בספרו "יחוה דעת"

אסור להגיד [תהילים]. רק בין לחש לחזרה או

אם הכל היה על טהרת הקודש בלא ערבוביא

משאלתך נראה שהחתן קורא כל הפרשה, ונהוג אצליכם

בדרך כלל לוקחים מעט לזכות בני הבית לטעום