השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.

והוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".

על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.

"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".

מהדגשת הפסוק בתחילת הפרשה “ואתחנן אל ה' בעת ההיא“,

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

אזכרת השבעה שנערכה לפני כתשע עשרה שנה למורנו

ובאמת, יש כאן פליאה עצומה: איך באמת משה רבנו, מנהיגם של ישראל, מֵעֵז להתרעם על הקב"ה, ולהתאונן "למה הרעותה לעם הזה", כביכול הקב"ה גורם רע לעם ישראל? הרי ודאי משה חי באמונה הפשוטה שמאתו לא תצא הרעות! ואם באמת משה התרעם, איך ה’ סולח לו ומסתפק רק בגערה?

דבריו של הגאון הרב חננאל הכהן שליט”א מסירות

מסירות נפש כפשוטו| דברי הספד על מורנו הרה”ג

בכי ומספד מאת מורנו הגאון הגדול ר' אליהו

הדבר פשוט שבכל מקום שנאמר הלכה למשה מסיני

איסור ברכת שהחיינו בימי בין המצרים | האם

מדוע לשון ויקרא? | “ולא יכול משה” משקל

מובא במסכת יומא (דף כ"ח עמוד ב') שאברהם

1. נראה כוונתו ממה שלא כתוב: כל הפת

כבודו זכה לכוון לקושיית הגאון בעל תורת חיים

בס' מאור עינים כתב שבמצרית "מוש" פירושו מים.

1. ישנו תירוץ מפורסם שמכיון שההדגשה בליל פסח