כבודה של תורה | מדוע בימינו מנהג פשוט

  (כמידי שנה לרגל שבת תענית דיבור הנערכת

הרב נר"ו כתב שאם יש פיתרון למה לנו

ההבדל בין מבטא הקמץ לפתח | שבעה מקומות

הרדיד הוא מלבוש עליון העוטף גוף האשה לתוספת

לקראת חג השבועות צריך לחזק את לימוד התורה|

1. בשבתכם בצאתכם- מלרע. ברכוני (ולמנהגנו ברכונו, עיין

במחילה, קשה לך לקבל דברי אמת כיון שיש

בכנה"ג סימן קצ הגה"ט אות לב כותב המוכר

מכת מדינה| בזמן המלחמה בדרום כאשר הורים רבים

הרמב"ם מדת קונו יש בו, מחייה מתים ברחמים רבים – ראשי תיבות רמב"ם. וכמו שאמר המשורר בראש מאמרנו: "החייה מתים תוך בור גלות – על עצמותם צפד עורם". כמה מן האהבה והרחמים הרעיף על יהודי תימן בזמנו שעמדו כמעט להתאסלם מרוב יאוש, והרמב"ם ז"ל הוריד עליהם טל של תחייה ותקוה באגרתו הנשגבה 

הנכון כמו שכתוב באמת קנה.

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,