לפתע הבחין באבן בוהקת. הוא קירבה לעינו והתרשם שמדובר במרגלית יקרה. טמן את המרגלית בחיקו, וניגש נרגש אל סוחר תכשיטים כדי שהלה יאמוד את שוויה. בחן הסוחר את המרגלית בהתפעלות, הפכה מצד לצד ולאחר כמה רגעים הכריז: "אני מוכן לקנותה בחמישים זהובים". האיש לא התמצא במחירי אבנים טובות, אבל ידע שבכל אופן חמישים זהובים זהו סכום עתק. הוא נעתר לעסקה, נטל את חמישים הזהובים ופנה בלב שמח לעבר ביתו.

תחילה, צר לי עליך שאתה במצב זה, ואני

כי לא כך היה עליו לנהוג, אדרבא היה לו הרבה ממה לחוש? וכי בשביל הספק הקלוש שמא תחזיר דינה את עשו הרשע למוטב (מה שיצחק רבקה ויעקב לא הצליחו בכך), היה לו ליעקב לסכן את נפשה מבחינה רוחנית וגשמית וליתנה לו לאשה?!

כל דברי הגמרא אמת ויציב. א. לא כל

תענית דיבור באלול | שוחד מסוג אחר |

בדרך כלל הם עשויות זכוכית מחוסמת, ומעיקר הדין

“(מלא) ידינו מברכותיך” גימטריא תשע”ח | החכמה המיוחדת

  איוב פרק ט”ו פסוק י”ז | הויכוח

דברי הגמרא – “אמר רב כהנא דרש רב נתן

תאר לך אם במקום לשלוח חומר מסיונרי היו

איזה עשיר השמח בחלקו… בכל עת ובכל מצב

"קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל

המתנה הגדולה ביותר שנתן לנו בורא העולם |

השבת הנפש בפיוטים מלאים אמונה ובטחון עם צאת

הקב"ה הוא היחיד אשר בוחן ליבות וכליות בני

דיני בישול| הבישול בעבר ובימנו| השימוש בחגז ביום

לא ברור בשאלה מה הן המחשבות (כפירה ח"ו,

לא כל אחד בקי בזה. וידוע על הצדיק

הרמב"ם מדת קונו יש בו, מחייה מתים ברחמים רבים – ראשי תיבות רמב"ם. וכמו שאמר המשורר בראש מאמרנו: "החייה מתים תוך בור גלות – על עצמותם צפד עורם". כמה מן האהבה והרחמים הרעיף על יהודי תימן בזמנו שעמדו כמעט להתאסלם מרוב יאוש, והרמב"ם ז"ל הוריד עליהם טל של תחייה ותקוה באגרתו הנשגבה 

מרן ראש הישיבה בדברי הספד על הרב הגאון

חלילה להתייאש וחס ושלום להיכנס לדיכאון ואין לך

כיון שאין שום בטחון שהקטלוג לא יפול לידי

מי מקובל ומי מקבל?

התבלבלנו כבר! אחד יושב גלוי ראש ליד המיקרופון ומגלה עתידות, ההוא מסתובב עם תרבוש וגלבייה לבנה, רבנים ו"ברכנים" בכל הגוונים בכל הצבעים, מנסים להיאחז בחוט אמיתי שקשור אי שם למעלה, ולא בקורי עכבישים. איך נזהה אותם?!

יתפלל לקדוש ברוך הוא שיקל מעליו היסורין,  וה'