מאמרים
אתה צודק שזה הנוסח המקורי, אבל אחר שזה
במהדורא רביעית של הסידור אכן נוסף "דיתבין ועסקין".
הנכון ביותר שגם אחר המכירה לא ישאיר ברשותו
ע"פ מנהג האר"י צריך להנמיך מעט את השופר
אין בזה כללים ברורים, זה ברור שבשפה הארמית
בסידורים הישנים הגרסא על יד, ודעת הגאון רבי
לפעמים אסור פירושו דרך חומרא ואל תחפש קושיות
במהדורא הראשונה היה רובו לפי מרן ראש הישיבה.
זה חרוז. בלי זה לא מובן הלשון "יוצר
כבר הרגישו בקושיא זו בפירוש הנדפס בסידור של
עוסקים כעת בהוצאת משנה ברורה מנוקד. נשתדל לתרגם
1. אין הבדל, הנהוג סממניה. 2. שתהא. 3.
מי שהולך אחר פסקי מרן הגר"ע יוסף נר"ו,
א) לא כופים איש. כל אחד יעשה כמנהגו.
יש לעמוד מעט (!) שלא יישמע חלילה שרף
אסור! אותו הרב שאמר לך שלדעתו מותר, הוא
רק כששתי אותיות דומות או ממוצא אחד כמו
הגר"א הוכיח את דבריו מהתוספתא שכתוב שם יתגדל
אפשר לומר כך וכך, כמו פְּתָאִים פְּתָיִים. בגמרא
דעת מרן האיש מצליח בתשובה (ח"א סימן טו
נכון . טעינו.
המחשבות מקורן במוח, והתאוות מקורן בלב (שהוא מזרים
מרן ראש הישיבה שליט"א האריך בזה בקונטרס "לאוקמי
בתונס וג'רבא לא היה מנהג כזה לברך הנשים
הנוסח הקדום היה "לארצנו" כלומר מחוץ לארץ לארצנו
כלי נגישות