מאמרים
לפי מנהג ג'רבא כל הדומות בשוא נע (ע"פ
ודאי שעיקר הדין לדידן כדעת מרן להמתין ארבעה
א) עמדו בקושיא זו כמה אחרונים. ואני כתבתי
כתב בספר חזון עובדיה (טו בשבט) בדיני הזכרת
מבחינה הלכתית אין בעיה לחלק כל הפרשה להרבה
מותר, וישתדל להתחמק או רק לשנות ולא לשקר
1) אם חילקו הקריאה כמו שכתוב בחומשים אין
לא מובן מה השאלה וכי בגלל שחל באותו
רצוי שהקטנים יקראו את המזמורים שקודם ברוך שאמר.
נראה שיסוד המחלוקת היא אם שני השמות שנתנו
במסכת דרך ארץ רבה (פרק ז) לאחר מכן
קשר גודל הוא כשיעור ב' אצבעות שכל אצבע
כנראה כוונת השואל שבספר מקור נאמן (סימן תקל"ו)
מקור הדין הוא בב"י ובש"ע סי' ת"ר ס"ב
א) ראשית כל יש לדעת שמה שאומרים העולם:
אני מצאתי כן מפורש בשו"ת יחוה דעת וכעת
א) מרן בש"ע (סימן ל"ד סעיפים ב'-ג') כתב
כן כתב מרן החיד"א במורה באצבע (אות צ')
נכון שבארצות המזרח וצפון אפריקה על אף צניעותם
השאלה כללית מדאי, וקשה לענות עליה בצורה מדוייקת.
חייבים לחתוך לאורך לרוקן את הדם משום שהאש
בראש חודש כך נאמר בכל הפוסקים שגוללים התפילין
כל מילה בתנ"ך רפה כגון החוט המְשלש- המְלמד
הטענה של המתנגדים כפי שמרן פסק שאין חותמים
א) דעת הסוברים שאין מברכים שבע ברכות אלא
כלי נגישות