הזדמן לידי מאמר שהתפרסם באחד מכתבי העת של

יש שני משקלים: יש רפה כמו מִשְׁקָל מִשְׁכָּן

להזהר שלא להדגיש את הנו"ן. ויש גם הבדל

הקריאה הנכונה של דל"ת רפויה כמו התימנים והבבלים

יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה

1. הנכון לומר העושה במלרע. 2. אפשר עם

לפי הטעמים שנאמרו בדבר, שיש לאם ולאחיה אותו

האל"ף באה להראות שהיא תנועה גדולה וכשאין אל"ף

הקדמא לא משמשת כלום, במקרה שהזכרת בשאלה. ואפילו

נכון, בגלל הדגש

א) בסידור השתדלנו בס"ד לסייע למתפלל הנכבד להבין

אבל הפתח תנועה קטנה ואחריה צ"ל דגש. אני

טעות בידם בלי ספק. רק לפי הענין אפשר

חכמי המסורה קדמו ללשון חז"ל. אחרת היו מנקדים

זה אינו גירסא. ואינו קביעות מהגמרא בכלל אלא

"הוא ברחמיו" שתי מילים סמוכות (וגם חרוזות במרומיו-ברחמיו).

צריך לבטא האות ז' כראוי שלא תשמע כ

כי הכוונה כאן שלהבת גדולה ולא שלהבת של

הלמ"ד קוראים אותה בשוא נע, כי יש בה

הכלל הוא אחרי שוא נע תמיד רפה (חוץ

יש ללמד את הילד לנהוג בצניעות תמיד, וכבר