מאמרים
1) אין! כך הם כללי לשון הקודש, וראיה
הגעיא זה לא אתי מרחיק. רק מילה שהיא
המלה מָסַכִּים שרשה סכ''ך והיא מגזרת הכפולים. והדגש
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב''ה שהתחלת
מדובר בטעות טכנית של מעמד הספר. אצלי בקובץ
ה"א השחיטה בפתח ואחריה השי"ן בדגש, כדין ה"א
שני מדקדקים אחד אשכנזי ואחד תימני אמרו כן.
תנועה קטנה מנוגנת דינה כתנועה גדולה ממש. לדוגמא:
בחו"ל אמרו אַתַכָּא דבעל הבית סמכינן בדגש. אבל
אין הבדל, ולכן כשנפגשים ביחד עושים דגש במלת
1. איני יודע באיזה היגוי אתה משתמש, אך
כי היא דחיק בגלל המקף. דּֽוֹמֶה – לָּךְ.
א) באות מ"ם שאחר ה"א הידיעה יש נטייה
איני יודע, כיוצא בזה שמעתי ממרן ראש הישיבה
עיקר החינוך אינו אם ידע אנגלית או לא
בבג"ד כפ"ת שבצורה הפשוטה שלהם אינן אחרי שוא
1) דגש קל- שאלנו למדקדק תימני ואשכנזי וענו
אין כלל כזה. הכלל הוא שאחרי שוא נע
כוונת הרב המחבר שליט"א שדינה כדין שוא נח
1. מלרע. והתי"ו, – בדגש ושוא נע. 2.
1. ישנם שני מקרים בלבד שקמץ רגיל נקרא
כתבת נכון, כל מקום שאין דגש מבטא הגימ"ל
1) שוא נח לדגש היינו הך, כי כל
מבטאים כמו סמ"ך דגושה ועמוקה (עיין יצחק ירנן
א. מקובל בצירי ב. בחיריק ג. אין דגש
כלי נגישות